אז הנה. השגנו סולן חדש, הקלטנו אלבום שהגיע לראש המצעד המצעד הבריטי, מספר האנשים בקהל מתמלא בהופעות. מה עכשיו? עוד אלבום קלאסי!
איירון מיידן מגיחים ועושים זאת שוב לאחר ההצלחה הפנומנלית של The Number of the Beast שיצא ב-1982. אך בדרך, לא תמיד הכל מושלם. קלייב בור המתופף הנאמן של הלהקה, עזב את הלהקה לאחר סיבוב ההופעות בשל סיבות אישיות.
מיידן בחנו מתופפים רבים, ולבסוף נבחר האחד והיחיד: מר ניקו מק'בריין. מק'בריין עד אז היה המתופף בלהקת Trust הצרפתית. כשתפס את מקומו במיידן, את מקומו בTrust החליף בור בעצמו. מק'בריין בנוסף ניגן במספר להקות של אמנים שהשפיעו על הלהקה במיוחד כמו פיט טרוורס. לאחר מכן, החיפוש למתופף הושלם, ומק'בריין מחזיק במשרה עד היום.
מלבד היותו מתופף נפלא, מק'בריין הוא גם בחור מלא בחוש הומור, כשהוא מביא אווירה קלילה ללהקה. אם יש איזושהי בעיה או מחלוקת, המתופף תמיד שם כדי להקל ולרכך את המצב.
השלב הבא: כתיבה. החבר'ה נוסעים לג'רזי, ומתחילים לכתוב את החומרים במלון בו שכנו, ובמסעדת המלון, היו עושים חזרות. לאחר מכן נסעו לאיי הבהאמה, שם הקליטו את האלבום מינואר עד מרץ של 1983.
התוצאה יצאה אלבום משובח, שמקומו היום לצד הקלאסיקות האחרות של מיידן. כשסטיב האריס הוא לא הכותב המרכזי באלבום. הסולן ברוס דיקינסון מתגלה גם ככותב מוכשר בנוסף להיותו פרונטמן כריזמטי. כשרוב השירים נכתבו ע"י האריס ודיקינסון, ומדי פעם גם הגיטריסטים דייב מארי ואדריאן סמית' עוזרים.
אז מאיפה הגיע השם. בהתחלה חשבה הלהקה על השם Food for Thought (אוכל למחשבה). שם לא מוצלח במיוחד שהיה לשם האלבום, עד שללהקה היה הרעיון מיוחד ובו היא משתמשת בשם Piece of Mind (חתיכת מוח) משחק מילים בנוגע למושג Peace of Mind (שלווה נפשית).
כדי לפתוח את האלבום, משתמשים ביצירה המדהימה Where Eagles Dare הפרוגרסיבי במבנהו, שנכתב ע"י מי לא אם סטיב האריס? למשך 6 דקות, הלהקה מפגיזה באנרגיות הארד רוקיות מדהימות, כשמר מק'בריין מבריק בתיפוף, ומשנה מקצבים בלי בעיה (שימו לב לקטע האדיר בתזמון 3:20). דיקינסון שר בלי בעיה את הקטעים הגבוהים והמעוררי רושם, וכמובן איך אפשר בלי לציין את הסולואים של הצמד מארי-סמית'? במיוחד הסולואים האלו, כשכל אחד מהם מתחיל באיטיות מצ'ואיסטית, עד שהם מתאחדים. השיר נכתב ע"י האריס בעקבות סרט בעל אותו שם שיצא ב-1968 שבוים ע"י בריאן ג' יוטון ותסריטו מבוסס על פי סיפורו של אליסטר מקלין.
אחריו מגיע, המאסטרפיס של דיקינסון, Revelation, יצירה אנרגטית במיוחד עם ריף שלא יוצא מהראש בקלות. הסולואים המדהימים, המעבד החד לרגע בשביל בלדה עוצמתית המלווה בשירה מלאת רגש, וכמובן הליריקה המעניינת של דיקינסון שמושפעת מחזון יוחנן, המיסטיקן אליסטר קראולי ומהמשורר ג. ק. צ'רסטרטון. אין ספק שזהו אחד השירים הטובים ביותר באלבום.
השיר הבא Flight of Icarus הוא אחד המדהימים של הלהקה, ולי אישית הוא מאוד משמעותי, כי הוא עיצב את הטעם המוזיקלי שלי, לפני שנים בגיל 11 כשהייתי חוקר את כל סיפוריה של המיתולוגיה היוונית, וכמובן נדלק על הסיפור הטרגי של איקארוס שגורלו המר הסתיים במותו על ידי טביעה בים לאחר שכנפיו עשויי השעווה נמסו בגלל שהתקרב לשמש, ואל אף הפצרות אביו, שכח את מה שנאמר לו, ונפל אל מותו בזמן שהוא ואביו ניסו לעוף אל החופש. נתקלתי כי איירון מיידן עשתה שיר העוסק בנושא, החלטתי לשמוע ו-wow, השיר הזה ישב 24/7 במחשב. אמנם מיידן מעוותת קצת את הסיפור בטענה כי דדאלוס שלח את בנו איקארוס למוות בכוונה, השיר הוא קטע הארד רוק עם פזמון דרמטי וקליט, עם דיאלוג סולואי גיטרות מושלם מצד מארי-סמית'. שיר גדול שמעריץ הבי מטאל חייב לחוות.
אחריו בא Die With Your Boots On העוסק באפוקליפסה, אך לחנו האנרגטי, מושך את המאזין, בעיקר עם הפזמון המדהים, שקשה לשכוח. כל מעריץ של מיידן מכיר את המשפט בשיר כשבו דיקינסון צועק: "you're gonna die!". קטע מדהים.
השיר שאחריו, לא צריך איזושהי הצגה מיוחדת, בשל העובדה שיצא כסינגל שעשה ללהקה עבודה טובה, מאז שהפך לקלאסיקת מטאל, ולתואר המאוס "חרוש", כבכל הופעה משלבת הלהקה את השיר. זה לא משנה The Trooper לא מושך רק בגלל הריף הידוע, הבית הידוע, ולכימיה המושלמת בין מארי וסמית'. זו גם הליריקה המעניינת של האריס שעוסקת בהסתערות הבריגדה הקלה שהתרחשה ב-1854, רק צריך לקרוא כדי להתרשם. כמובן שגם העטיפה של הסינגל שיצא, היא אייקונית במיוחד כשאדי הסמל המסחרי של הלהקה, מופיע כפרש החיל הבריטי כשהוא הולך בשדה קרב כשמאחוריו מלאך המוות.
Still Life שאחריו הוא בלדה עוצמתית, עם שירה מלאת רגש מצד דיקינסון, כמובן שלא חסר פזמון מדהים וקליט. ונושא מעניין כשהפעם זהו סיפורי הקצר של רמזי קמפבל, The Inhabitant of the Lake. כמובן הפתיחה הביזארית, הפכה את השיר למה שהוא כשקולו של מק'בריין מושמע במהופך בהשפעת תאוריית הקשר למותו של פול מקרטני, וכתגובה ידידותית והומוריסטית לממסדים השמרניים שטענו כי מיידן היא להקה שטנית, הסוגדת לאדון האופל בזמנם החופשי. למי שרוצה לדעת מק'בריין אומר את המשפט "what ho said the t'ing with the three 'bounce' do not meddle with things you don't understand" שהגיע מתקליט קומי בו השחקן ג'ון בירד עושה פרודיה על הדיקטטור אידי אמין ששלט באוגנדה.
השיר הבא Guest for Fire, הוא לטעמי השיר החלש ביותר באלבום. הלחן בסדר אבל לא מהגדולים שלהם. למיידן יש הרבה יותר מזה. בנוסף הליריקה של האריס מוטעית, כיוון שבשיר מדובר על המלחמה הקשה של בני האדם בדינוזאורים על האש. אבל עובדה ידועה: הדינוזאורים חיו לפנינו, הם נכחדו עם פגיעת מטאור בכדור הארץ. אני משער שהאריס רצה לעשות את הסיפור קצת מעניין. לא נורא סולחים לו.
השיר שאחרי לעומת זאת, הוא אחד הטובים באלבום. Sun and Steel העוסק בסיפוריו של הסמוראי היפני מיאמוטו מוסאשי. ובנוסף, מגובה בלחן קליט עם פזמון נפלא עם המשפט הידוע "life is like a wheel" קטע מעבר עם סולואים מגניבים, וחזרה לפזמון. אחלה שיר.
האפוס הסוגר את האלבום, To Tame a Land הוא אחד מהברקותיו של האריס כמלחין, כשהוא משלב הבי מטאל, רוק פרוגרסיבי, ומוזיקה אוריינטלית כנראה מה שיפיע על היווצרותם של הפרוג מטאל והאוריינטל מטאל כמה שנים אחר כך. קטע המעבר שכולל ליין בס דרמטי של האריס, רק מחזק את היצירה, ונותן את הכבוד המגיע ללהקה. כמובן שלא נשכח את הנושא המעניין שעוסק בנובלת המדע הבדיוני הידועה "חולית" מאת פרנק הרברט. למעשה היצירה הייתה אמורה להיקרא כשם הספר, Dune, אך כשביקשה הלהקה את רשותו של הרברט עורכי דינו החזירו לחבר'ה את התשובה הבאה: "פרנק הרברט לא אוהב להקות רוק, במיוחד לא להקות רוק כבד, ובמיוחד לא להקות כמו איירון מיידן". oh well. הליין המרכזי של היצירה חותם האלבום, ומסתיימות להן 45 דקות של מטאל אינטליגנטי קלאסי ומקורי שמשאיר חותם על הז'אנר עד היום.
לאחר יציאתו של Piece of Mind ב-28 במאי 1983, האלבום מכר מיליוני עותקים, והגיע למקום השלישי במצעד האלבומים הבריטי, The Trooper עשה ללהקה את העבודה, והאלבום קיבל את התואר אלבום זהב לאחר כמה זמן, קיבל תואר יותר מכובד: אלבום פלטינה.
בעקבות ההצלחה הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מוצלח במיוחד, כשלראשונה היא ממלאת אצטדיונים עד אפס מקום, אך לא שכחה את מעריציה, וחבריה לא מאבדים את אנושיותם לטובת אגואיזם. ההופעות היו אטרקציה לוהטת, בעיקר כשבובה ענקית של אדוארד הגדול הגיחה אל הבמה, ודיקינסון היה מוציא את "מוחו" ובועט בבובה המסכנה, כשהגיטריסטים לוקחים את העניין רחוץ יותר וכמו גיבוריהם "דה הו" דופקים על אדי את הגיטרה ללא רחמים. תיעוד של המהלך הזה צולם בהופעה בגרמניה. בנוסף הלהקה הקליטה לצד הסינגלים קאברים ללהקות האהובות עליהם: ג'טרו טאל וMontrose, שמצאו את עצמם בסוף בגרסה המחודשת שיצאה לאלבום ב-1995, לא בזו מ-1998.
עטיפת האלבום, הפכה לאחת מהידועות ביותר של הלהקה, כשהגרסה של אדי כזומבי הכבול בתוך חדר מסוגר לפי רעיונו של האריס, הפכה למוצלחת, ונמכרה כחולצה, ספל, אפילו מסכה וכל מרצ'נדייז אפשרי.
לסיכום, "חתיכת מוח" הוא אלבום מטאל נפלא שכל חובב מיידן ומטאל חייב לשמוע. רבים משיריו הפכו לקלאסיקה, ולפריטי חובה ברפרטואר של מיידן, רק צריך לשמוע כדי להבין. להשיג בגרסת הרימסטר מ-1998.
תהנו ותתענגו על חתיכת המוח - איירון מיידן - Piece of Mind
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה