לפי התפיסה המדעית, בעקבות התפוצצותה של נקודה אחת, נוצר היקום, המרחב והזמן שאנו מכירים היום. ככה נשמעת פתיחת האלבום הגאוני של להקת מנפראד מאן, Solar Fire שיצא בשנת 1973.
אלבום זה הינו אלבום קונספט בעל מאפייני מדע בדיוני וחלל, כשכל שירי האלבום עוסקים ביקום ובהיווצרותו. מנפראד מאן (קלידים, שירה), מיק רוג'רס (גיטרה, שירה), כריס סלייד (תופים) וקולין בטנדן (גיטרת בס) הצליחו להביא בהצלחה את ההמחשה המוזיקלית של התאוריה הפיזיקלית הידועה.
הלהקה הוקמה ע"י הרוח החיה, ובעצם הבחור שבלעדיו אין Earth Band, מנפראד מן שנולד בדרום אפריקה, למשפחה יהודית, כששמו הוא מנפראד ספס לובוויץ. לאחר כמה שנים של נגינה בבארים, עבר לובוויץ לאנגליה, שינה את שמו למנפראד מאן, ושם פגש את מייק האג. בין השניים נוצר קשר, ולאחר החתמה בלייבל הגדול EMI, קמה להקת Manfred Mann שהייתה להקת קצב שיצרה להיטים רבים שהיו לאהובים באותה תקופה.
הלהקה פעלה מ-1962 עד 1969. לקראת סוף שנות השישים התפרקה, אך מאן והאג המשיכו לעבוד יחד, כשהקימו את להקת Manfred Mann Chapter Three, שהייתה להקה שפנתה יותר לכיוון של ג'אז פיוז'ן. לאחר שני אלבומים, הלהקה התפרקה, והשניים נפרדו.
בשנות השבעים, מאן יצא מנצח והקים את הלהקה איתה הוא הכי מזוהה עד היום, Manfred Mann's Earth Band. הלהקה ניגנה רוק מתקדם בהשפעת פיוז'ן ומוזיקה קלאסית. ההרכב התגבש, והלהקה הוציאה את אלבום הבכורה הנושא את שמה ב-1972. האלבום הצליח, וההופעות הצליחו לא פחות. אחרי שני אלבומים, הגיעה הלהקה לשיא האמנותי שלה בשנת 1973, עם האלבום הנ"ל שהוקלט בלונדון אי שם באותה שנה.
אז איך מתחילים אלבום העוסק בבריאת העולם? בצלילים מסתוריים, שנקטעים מיד בהשתוללות מסתורית מצד הלהקה. ופותחת את המאסטרפיס עם אחד משיריה הטובים ביותר של הלהקה, שהוא בכלל קאבר לשיר של בוב דילן. השיר Father of Night, Father of Day שיצא לראשונה ע"י דילן בשנת 1970 באלבומו New Morning תחת השם Father of Night, הפך משיר פולק של דקה וקצת, לאפוס פרוגרסיבי מעורר השראה ורושם רב. המילים שמבוססות על פי תפילת העמידה, אינן רבות, וקליטות במיוחד. למעשה המילים מתארות את בריאת העולם ע"פ התפיסה הדתית. לכן, שיר זה הוא היחיד שאינו מזדהה עם הקונספט של המפץ הגדול. שירתו של מן מאוד יפה, ומתאימה ללחן הדרמטי והקליט הזה, הפזמון פשוט מושך, שאפילו בפעם הראשונה הוא נצרב בראש, לאחר מכן מגיחה הלהקה לקטע אינסטרומנטלי ארוך במיוחד, וכל זה ב-9 דקות מאוד נפלאות שצריך לשמוע כדי להבין.
ואז באה כידוע, החשיכה. כי בהתחלה הייתה חשיכה. In the Beginning, Darkness הוא קטע רוקיסטי חזק עם נגינת גיטרה מושלמת מצד רוג'רס, בנוסף אי אפשר להתעלם מן השירה מלאת הנשמה בסטייל soul מצד הזמרות האחיות איירין ודורין שאנטר.
כדי לאזן את האווירה הדרמטית, מגיע הקטע האינסטרומנטלי וההומוריסטי Pluto the Dog המתייחס לכוכב הלכת הננסי פלוטו, באותה תקופה שעדיין הוכר ככוכב לכת. אך כאן מתייחסים לעובדה כי פלוטו זהו גם כלב. כן הכלב הנאמן של מיקי מאוס בסרטי וולט דיסני. זהו קטע מצחיק במנגינתו עם סולו מוג מרחף משהו של מאן, ואפילו נשמעת נביחת כלב שהוקלטה ע"י הלהקה.
הצד השני של האלבום נפתח עם שיר הנושא, קטע רוק מאוד טוב וחזק, עם בית מאוד קליט, שגם שם האחיות שאנטר מככבות, ופשוט מרימות את הקטע, רק מלחשוב על קטעים ששירת Soul מרימה אותם, הרשימה ארוכה מדי. סולו גיטרה נפלא מצד אחד, והברקות על המוג מצד מאן כדי לחזק את קונספט הsci fi של האלבום.
הקטע האינסטרומנטלי המצביע על שלמות הוא הבא בתור כשבחלקו הראשון מתואר על שבתאי (Saturn, Lord of the Ring) ועל מרקורי (The Winged Messenger). הקטע התחיל מתוך הלהקה הקודמת של מאן, Chapter Three שנקרא Fish. מאן נזכר בלחן, ופיתח אותו למה שהוא נשמע כיום. מתחיל עם ריף מרכזי שמתנגן לכמה זמן, ומשמה עובר למחוזות פסיכדליים מעניינים במיוחד בתוספת אפקטים מיוחדים, ובמוג הכה מזוהה עם מן, ומכאן לסיום אנרגטי במיוחד, המלווה בשינויי מקצבים, דיאלוג בין הגיטרה המצ'ואיסטית של רוג'רס לבין המוג החוצני של מאן. מה עוד אפשר להגיד? תענוג.
ואז הקטע המסיים את האלבום העוסק איך לא? בפלנטת הבית שלנו, Earth, The Circle שחולק לשני חלקים נפרדים. אך העובדה המוזרה היא שבאלבום מתחילים עם החלק השני ולאחריו, מגיע הראשון.החלק השני הוא קטע הארד רוק עם שירה מעולה, שהוא מין קרב בין הגיטרה למוג.
עד כמה שזה ביזארי, החלק הראשון בא אחריו, מין שיר ביטלסי כזה עם שירה חמודה מצד מן, עם נגינה מושלמת על המוג והפסנתר. התופים, הבס והגיטרה מצטרפים בהדרגה יחד עם מאן, ומסיימים במין קטע ג'אז שמסתיים לו לאט לאט בפייד אאוט.
ומסתיים לו אלבום משובח, שהיה משהו שונה במיוחד, משאר הדברים שיצאו באותה תקופה. לכל מי שלא רצה שזה יסתיים, הלהקה גם הוציאה סינגל באותה תקופה, שמצא את עצמו אחרי כמה שנים באלבום, Joybringer. סינגל שעשה עבודה טובה ללהקה, והעלה את הפופולריות שלה. אמנם זהו פשוט שיר חמוד וקליט, שלא קשור במיוחד על האלבום. מאן שהחל להתעניין במוזיקה קלאסית בריטית של המאה ה-20, התאהב בסוויטת הפלנטות המפורסמת של גוסטב הולסט, וכתב את השיר בהשפעת הלחן של הולסט בחלק Jupiter. בכללי, זהו שיר חמוד וקליט מאוד אבל לא משתייך איכשהו לאלבום.
האלבום יצא והתקבל טוב מאוד בקרב מעריצים ומבקרים. Joybringer הצליח, וכדי לקדם את הלהקה עוד יותר יצאה גרסה ערוכה לאפוס הפותח, כש9 הדקות מתקצרות ל-3 דקות.
האלבום יצא בשנת 1998 מחדש על רימסטר ששיפר את איכות שמיעת האלבום, והוסיף את Joybringer ואת הגרסה המקוצרת של Father of Night, Father of Day. וזוהי הגרסה המומלצת.
לסיכום, Solar Fire הוא אלבום מצוין ומושלם, שבניגוד ללהקות הרוק של התקופה היה משהו שונה ומיוחד, ועל זה מאן וחבריו צריכים לקבל את שבח קצת יותר גדול, אבל בתקופה בה יוצא תקליט המנסה להתחרות באופוריה הפינק פלוידית של הצד האפל של הירח, קצת קשה להצליח יותר מזה. אבל בשבילי החבר'ה עשו פה משהו מדהים, והם צריכים לקבל יותר הכרה. זוהי יצירה משותפת וקבוצתית, שמונעת מרצון משותף ליצור מוזיקה טובה. מאן מצליח להוכיח שוב עד כמה הוא מלחין פורה, וקלידן וירטואוז, רוג'רס הוא גיטריסט בחסד והוא נותן את הfeel כשהוא צריך ומשתלב מעולה עם השאר, סלייד מבריק על התופים, ומנגן באחד מהאלבומים הגדולים בהם ניגן קצת לפני שהצטרף לAC/DC, ובטנדן הוא טוב אתם יודעים בסיסט נפלא שמספק בסיס טוב שצריך להישמע.
האלבום הזה הוא פשוט נפלא, אבל איך להגיד את זה? פשוט לשמוע את היצירה הפותחת, וזהו. לא צריך יותר מזה.
אז בואו נטוס למערכת השמש, ונשמע את האלבום - Manfred Mann’s Earth Band - Solar Fire
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה