פתאום מצאתי בו - 61 לזוהר ארגוב

לפני שבוע, היה אמור להיות מלך הזמר הים תיכוני זוהר ארגוב, להיות בן 61. זה היה קורה, אילולא היה נחנק מהסדין שהיה כרוך סביב צווארו ומסיים את הקריירה המצליחה שלו בגיל 32. השיכוניסט מראשון שהיה בכלל נהגה של אגדת הצליל המזרחי של הסבנטיז, צלילי העוד, הפך לסופרסטאר עולה, שתהילתו כמו רבים לפניו ואחריו, הביאה אותו למצב של חוסר שליטה, מה שהוביל להרס עצמי, ובסוף למוות הטרגי שלו. לפני אותו אירוע, הבחור שר קלאסיקות שאפיינו את כרם התימנים, או שירים חדשים שנכתבו, וכשהוא שר... שערי שמיים נפתחו. וכן, גם אני רוקר/ג'אזיסט/חובב קלאסי/מה שלא תרצו, אומר את הדבר הזה. חלקכם פתאום יחליט ישר לעבור לפרצוף חמוץ (מה לעזאזל?! זוהר ארגוב?! בבלוג שעוסק בביטלס, מיילס דיוויס, זאפה ואדגר וארז?!).

ובואו אני אגיד לכם משהו, גם אני הייתי כזה. חייתי בסטראוטיפים שהכפישו ובזו למוזיקה המזרחית. אז בסבנטיז, זה נבע כתוצאה מחוסר ההשתלבות של המזרחים בארץ. היום, זה נובע מסטראוטיפים שנובעים מההפך. היום הזמר הים תיכוני, כבר לא אותו יופי שובה לבבות של סולמות ערביים וקולות זמירים יחד עם נגינה וירטואוזית גבוהה לא פחות שמושפעת מנגינת בוזוקי בשילוב הנדריקס ולד זפלין, הפך לתעשייה ענקית ורווחית של הוצאת להיטים טיפשיים וחסרי משמעות, שמכניסים כסף עם כתיבת להיטים של "אללה מסיבה, יאכטות, ימבה כסף" ונושאים שעדיף שלא להזכיר כאן. זה גורם לאנשים (בלי להיכנס לקטע של עדות) להיכנס לסטראוטיפים של "מזרחית זה זבל!". אבל חבר'ה, בואו נעשה סדר. מה שאתם מדברים עליו זה פופ ים תיכוני. ופה מדובר בשירים הטיפשיים האלה. המוזיקה המזרחית היפה מיוצגת ע"י אותם חבר'ה כמו זוהר, אריס סאן והגיטרה הנצחית שלו, צלילי הכרם והעוד ועוד ועוד...

הבלוג הזה מושתת על אהבת מוזיקה על כל גווניה. בין אם זה פרוג, מטאל, פסיכדלי, פולק, מוזיקה קלאסית, פרי ג'אז, ביבופ, פיוז'ן, פאנק, fאנק, סול, היפ הופ, אפרוביט, אמביינט, IDM, ג'אנגל, מינימליזם, ישראלי, קנטרברי, RIO, קראוטרוק, וגם מזרחית, המטרה היא לחשוף לכמה שיותר סוגים של מוזיקה ולהיפטר מדעות קדומות שונות על ז'אנרים מסוימים. כי אחרי הכל, מוזיקה זו מוזיקה. והמוזיקאים הטובים ביותר מנסים ללמוד מכמה שיותר. אז באיחור של שבוע, אני אדבר על נפלאותיו של אחד האנשים שקיבל בארץ מוניטין של הנדריקס/קוביין/מוריסון.

בניגוד למה לקול הזמיר שלו, והמלודיות היפות ששר להן, כאישיות, ארגוב היה אישיות שנויה במחלוקת. לצד ההצלחה והמוזיקה היפה שהותיר מאחוריו, נרשמו גם מקרים שהובילו לבסוף המוות שהוא הביא על עצמו בגלל אותו אורח חיים. נשים את האישיות בצד, ונתמקד במוזיקה של האיש. האמת, הוא לא כתב ולא עשה כלום, כמו הרבה זמרים מזרחיים, הוא ביצע קלאסיקות ושירים שכתבו לו אחרים. דיווה של הים תיכוני. אבל הוא באמת שירת והגיש באופן שקשה לתאר בשירתו. כשהוא שר, כולם הריעו. השירה שלו הביאה הרבה למוזיקה הישראלית וגם מחוץ למחנה של המוזיקה המזרחית, והצליח להגיע גם אל האשכנזים שעד אז, סירבו בתוקף לשלב את המוזיקה של אותם עולים מתימן ומרוקו, כי אנחנו אוהבים אקורדיונים וסשה ארגוב.

המוזיקה הים תיכונית הצליחה לצאת ממועדוני החאפלות אל הזרם המרכזי, והשפיעה על הרבה, וכן גם הרוקרים למדו הרבה. היופי במוזיקה של ארגוב זה שהיא יכולה לאחד בין כולם. בין התימנים מהכרם לחבר'ה מתל אביב. בין אוהבי צלילי הכרם לרוקרים. מי שלא תרצו. ומי שמחמיץ פנים רק מלשמוע את השם, ידע במוקדם או במאוחר על הגדולה שבמוזיקה הזו. אז בפוסט הזה, אני אתן דוגמאות מי זה זוהר ארגוב הזמר, הנגנים שניגנו איתו, ומדובר בהרבה גיבורי גיטרה מקומיים, ובעיקרון איך הוא הצליח להשפיע.

בואו נתחיל מהעובדה שלבחור היה כישרון ברור מלכתחילה. כבר מגיל 13, הוא התגלה עם אותו קול זמיר. ומי שרוצה דוגמאות, יש הרבה מה לתת. אל תגידו שאתם עומדים בפתיחה של הלהיט האלמותי "הפרח בגני" או הביצוע הבלתי נשכח ל"עת דודי כלה". מהרגע שמתחילים, וזוהר מתחיל לסלסל... וואו... פשוט וואו... ככה צריך לסלסל, היום בעידן שכולם מגזימים ומסלסלים בצורה שצורמת לאוזן, רק אפשר להתגעגע לקול של אחד כמו זוהר, ששר בכזה רגש, וגם האנשים האדישים ביותר לא יכולים לעמוד בקסם. מי שרוצה להכיר את זוהר בדרך הטובה ביותר, צריך לשמוע את האלבום שלו "נכון להיום".

נכון להיום, הוא האלבום שהקפיץ את זוהר אל התהילה. זה האלבום המייצג שלו, ובעיניי אחד האלבומים הכי חשובים במוזיקה הישראלית. השילוב היפייפה הזה בין מלודיות פופיות וזכורות יחד עם נגינה שמשלבת בין סולמות ערביים ורוק מהמערב, הצליח להגיע אל אנשים מעבר לקהילות המזרח, והשפיע על כל כך הרבה אמנים. הרי מאיפה להקות כמו אורפנד לנד היו מאמצות את הסאונד האתני אוריינטלי אל המטאל עמוס הדיסטורשנים והגראול שלהם? האלבום הזה יכול ללמד הרבה, אבל עזבו אתכם. זו פשוט מוזיקה יפה ומדהימה. מצד אחד, יש לנו את שיר הנושא. שיר דיכאון מזרחי קלאסי, אבל עם ליין גיטרה כובש ובלתי נשכח (תודה למר שמואל בודגוב, פליט הצ'רצ'ילים), שכל גיטריסט חובבן או מתקדם חייב לנגן (אותי זה ממש מלהיב לנגן את זה).

מצד שני, יש שירים שאפילו לא עונים להגדרה של מוזיקה מזרחית. "סיימתי מילואים" שיר פופ רוק נטו. יש כאן מהלך אקורדים פשוט וקליט, פזמון שמלווה בזמרות ליווי(!) ככה הצליח הזמר המזרחי לחדור אל המיינסטרים הישראלי. או אפילו להיטים כמו "בדד" (שנכתב ע"י עמשי לוין האשכנזי...) ו"הפרח בגני", שני שירים מדהימים שכוללים בתוכם כמה שינויי מקצבים מגניבים כאלה שלא תמצאו היום אצל אייל גולן. הפתיחה של "בדד" היא דוגמה מעולה. תחשבו על זה, עם לוקחים את הפתיחה הזו ושמים אותה בקונטקסט של להקת רוק. זה יכל להיות איזשהו קטע פרוג רוק מגניב כזה.

את ההערצה שלי לזוהר בפרט ולמוזיקה מזרחית בכלל, אני חב לאחד המורים שלי לגרפיקה בבית ספר. איש מדהים שאוהב מגוון רחב של מוזיקה. מרדיוהד אל פינק פלויד, אבל בנוסף, אמר לי לתת צ'אנס למוזיקה מזרחית. הוא אמר לי "בוא אני אשמיע לך שיר רגאיי שזוהר ארגוב עשה". הייתי עם פרצוף של "הא?" הרי מה? זוהר ארגוב עושה רגאיי? WTF? אבל הייתי סקרן ושמתי רגע דעות קדומות בצד. הוא השמיע לי את "בדואי זקן" זה לא רגאיי. אבל שיר מדהים בהחלט היה. מין בלדה בלתי מזרחית בעליל, עם מהלך אקורדים יפה כזה, עם איזשהו נגינה על סולם כרומטי בהתחלה, שגורם לך להיות עם תחושה של "הא? מה זה היה?". אי אפשר שלא להיות מוקסם מהפזמון "שקט שלווה, ים של חולות", או מנגינת הגיטרה של בודגוב.

"נכון להיום" היה ממש מהפכה במוזיקה הישראלית. אף אחד לא חשב לשלב באותה תקופה בין רוק למזרחית. כשכולם העריצו את תיסלם ודודה, פתאום מגיע הבחור הזה משיכון המזרח שמסלסל עם ח' ברורה מאוד, יחד עם סאונד גיטרה חזק. ועם כבר גיטרה, אמרתי לכם שיהיו גיבורי גיטרה מקומיים, אז דיברנו על בודגוב. עכשיו נחזור אחורה, שנתיים אל האלבום הראשון של האיש, "אלינור" שהופק ע"י יהודה קיסר. קיסר חבר בצלילי העוד, גילה את הפוטנציאל בנהג של להקתו, והפיק לו את האלבום. עם להיט כמו שיר הנושא וביצוע אדיר של "עת דודי כלה", האלבום הזה הראה שיש פה מישהו חדש שכדאי להקשיב. אבל ה-שיר של האלבום הזה, קטע מייצג ברפרטואר של זוהר, הוא כמובן "סוד המזלות".

פאק! אתם שומעים את הנגינה של קיסר. אלה סולמות מזרחיים, וזה יותר מושפע מבוזוקי ומהמזרח מאשר מלהקות הרוק שהוא סיפר שאהב, אבל איך שהוא מנגן את זה, כמו רוק סטאר אמיתי. הוא יוצא לסולו ארוך ומדהים של כמה דקות, וזוהר מדי פעם מגיב לו בסלסולים. מזכיר קצת איך שהאל המוזהב רוברט פלאנט היה מגיב עם שירה בלוזית וסקסית לנגינת הגיטרה הכובשת של ג'ימי פייג'. אולי הגזמתי קצת בהשוואה, אבל זה כדי להמחיש את העניין, וכמה מדובר בקטע אדיר.

בזמן אמת, זוהר הפך מאמן של מוזיקה שנמכרה בקסטות בתחנה המרכזית בת"א, לכוכב שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי. ובצדק, רק ממספר שירים שאני יכול להביא, אפשר להבין למה. "צל עץ תמר" שהפך אחרי זה ללהיט גדול יותר בביצוע של קרולינה עם הסינתסייזר הדומיננטי מאוד, "כבר עברו השנים" (שימו לב לבס שם) עם הפזמון הכובש שלו, וכמובן, איך אפשר בלי "ים של דמעות" שהפך גם הוא ללהיט עם הביצוע של נינט. זוהר הוא אחד המגדירים של המוזיקה המזרחית, וכנראה גם את הצליל של ארץ ישראל. קודם כל, הקול שלו היה משהו שספק אם יחזור שוב. הוא בהחלט הראה איך צריך לשיר בזמר הים תיכוני. ושנים אחר כך, מה שעשה הוביל לכל מה שטוב (וגם רע) במוזיקה מזרחית.

הסיפור שלו די טיפוסי לזמר המזרחי. הילד שנולד כזוהר עורקבי בשיכון, הפסיק ללמוד, התחתן בגיל צעיר ועבד בעבודת כפיים בהתחלה, הפך לסופרסטאר, אפשר לומר "האלביס של השיכון". השילוב בין רוק למזרחי הגיע אל כל אחד. והצליח לנפץ את הקו המאוד קר בין מזרחים לאשכנזים. אני אגיד כאחד שלא סבל את הז'אנר (ולא שבצדק), נחשפתי לפלאים של המוזיקה המזרחית, וזוהר הוא כנראה מי שהצליח להכניס אותי לכל הקטע בקלות. יש לי צדדים מהמזרח וגם מאירופה, ואני יכול להגיד שהיום, שני הצדדים מתבטאים יפה, וחיים בהרמוניה אחד עם השני. אני יכול לשבת ולשמוע ולהתלהב מפולחן האביב של סטרווינסקי, לתת הדבנגינג לאיזה סולו של מגאדת', או להניע את הקצב לשיר של פאבליק אנמי, אבל בנוסף אני גם נהנה מהחאפלות של דקלון, של אהובה עוזרי, שלמה בר וכמובן של זוהר, אגיד שהמשפחה שלי הייתה בשוק כשהתחלתי לזמזם לי קלאסיקות כמו "הפרח בגני" ו"איילת חן".

כל מי שאוהב מוזיקה על כל גווניה, חייב קצת זוהר. אפשר להגיד שגם הוא היה in a way רוק ישראלי. אבל השילוב שלו יחד עם מוזיקה מזרחית, בתקופה שאנשים בישראל כבר הגדירו מה זה מה, היה פורץ דרך ופתח שערים במוזיקה הישראלית. אחרי זה, כבר היה ברור שיהודה פוליקר, אהוד בנאי וכאמור גם אורפנד לנד, ישלבו בין מזרח למערב. והם עשו את זה בגדול, בעיקר הודות למה שזוהר הותיר אחריו. עם הלהיטים והאלבומים שלו, הוא הפך למייצג של צליל המזרח וכאמור לכוכב זוהר, אבל הסוף ידוע מראש, כשלבסוף ב-6 בנובמבר, נמצא מת בתא כלאו. היום, הוא נחשב לאגדה ומייצג של המוזיקה הישראלית. בשנה שבעברה, בכתבה שפורסמה תיארו לעצמם סלבים בארץ, כיצד זוהר היה נראה אם לא היה מסיים את חייו באופן טרגי. "נקי מסמים, שופט ריאליטי, בעל כרס, פעיל חברתי, ממתנגדי רה"מ, גרוש ופרזנטור של חברת פרחים". who knows? זה יכל לקרות.

אני אסכם את הפוסט הזה, בכך שתאמינו לי ותסמכו עליי, למי שעוד לא שמע, אתם תבינו שזוהר באמת היה כישרון מוזיקלי חד פעמי. גם לי בהתחלה היה קשה להבין, במה כל הביג דיל. רוקרים רבים מוצאים עניין וגם הם אוהבים את מה שהמלך עשה. אם אתם לא אוהבים, אז כאמור כמו שדילן שר Sooner or Later, אתם תכירו ותאהבו.

נכון להיום - אלבום מלא

אלינור - אלבום מלא