Genesis - Selling England by the Pound

"תוכל להגיד לי איפה מדינתי שוכנת?" כך פותחת להקת ג'נסיס את יצירת המופת שלה Selling England by the Pound, שיצאה ב-13 באוקטובר, 1973. החמישייה הנפלאה הגיעה לפסגת יצירתה, עם אחד מאלבומי הפרוג רוק הטובים ביותר שיצאו אי פעם.

פיטר גבריאל על שירה וחליל צד, טוני בנקס על קלידים וקצת גיטרת 12 מיתרים, מייק ראת'רפורד על גיטרת בס ובנוסף גם גיטרה מלווה ועוד גיטרת 12 מיתרים, סטיב האקט על הגיטרות ואחרון חביב, פיל קולינס על תופים וגם קצת שירה.

האלבום הוקלט אחרי סיבוב הופעות מוצלח במיוחד לקידום האלבום הקודם Foxtrot, ובו כבשו את הקהל האמריקאי לראשונה, למרות חששות כי הקהל באמריקה לא יבין את התופעה המוזרה שנקראת ג'נסיס. הקהל התלהב במיוחד מן הכריזמה הכובשת של גבריאל שזימר והסתובב על הבמה כשהוא מחליף תחפושות במהירות כמו שחקן תיאטרון.

אך מבקרים עדיין לא התייחסו ללהקה ברצינות. באותה תקופה בשנות השבעים, להקות רוק רבות נקטלו ע"י מבקרים שלא הבינו את השאפתנות היצירתית של הנגנים הצעירים. במקרה של ג'נסיס, מבקרים לא הפסיקו להשוות אותם לג'טרו טאל, יס, פינק פלויד ואמרסון, לייק ופאלמר.

זה לא מנע מהחמישייה הצעירה להמשיך ליצור ולהמציא את עצמה מחדש. מנהלם של הלהקה, טוני סטראטון-סמית' תיכנן ללהקה את הלו"ז העמוס במיוחד שכלל סיבוב הופעות ברחבי העולם, הפסקה קצרה ואלבום חדש.

בזמן החופשה, חברי הלהקה כתבו את החומר לאלבום באביב של אותה שנה, כשגבריאל כותב את הליריקה ביומיים. חברת התקליטים של הלהקה, Charisma Records, דרשה מן הלהקה אלבום חדש תוך 3 חודשים. הלחץ התחיל לבעבע, סטראטון-סמית', העביר את ההנהלה לטוני סמית' (אין קשר משפחתי בין השניים) שהחליט כדי לא לאבד את המומנטום שהלהקה צברה, להוציא אלבום הופעה בשם Genesis Live, שכלל הקלטות מהופעות במהלך הסיבוב, שהוקלטו לרדיו.

בזמן העבודה על האלבום, קולינס הקים להקה קצרת ימים עם הגיטריסט הקודם של יס, פיטר בנקס שהופיעה בכמה הופעות. אף על פי שזה היה לתקופה קצרה, בלהקה נרשם חשש כי אולי המתופף הנאמן והמוכשר עלול לעזוב את ג'נסיס. דבר שלא קרה לבסוף.

החומר היה מוכן, והלהקה נכנסה באוגוסט '73, לאולפני איילנד בלונדון, כשלצדם בהפקה, מונה ג'ון ברנס, שנסיונו היה רב בנושא, ואיכות הסאונד הייתה הרבה יותר טובה בהשוואה לאלבומיה הקודמים. בכך, הלהקה החלה לנגן טוב יותר, וכתבה עיבודים מתוסבכים יותר. אמנם בהרכב נרשמו תקופה של מתחים בעיקר בין שני המנהיגים, גבריאל ובנקס, שאף על פי שהיו חברים טובים עוד מתקופתם בפנימיית צ'רטרהאוס, לא הפסיקו לריב על פרטים קטנים.



אז בואו נסקור את האלבום, שנפתח באחת הפתיחות היפות ביותר שנשמעו בתקליט. כשגבריאל שר על מולדתו אנגליה שהחל למאוס בה, כשהחלה להפוך למעצמה קפיטליסטית בשנות השבעים. הסולן הסוציאליסט צפה כיצד הממלכה מורגלת לתרבות של צריכת שפע, מה שתסכל אותו, כשהוא מקונן בליריקה שרק הבריטי הממוצע מבין, כשהוא משתמש בשמות של חנויות ומושגים שידועים בקרב הממלכה המאוחדת. כמובן שגבריאל שר את שם האלבום, שהוא למעשה סיסמה של המפלגה הסוציאליסטית הלייבור. היצירה עצמה, החלה מכמה קטעים שגבריאל הלחין על פסנתר, וביחד נוספו כמה קטעי גיטרה של האקט. לאורך כל 8 דקותיו, Dancing with the Moonlit Knight מציג את הלהקה בשיא תפארתה, עם פתיחה מרגשת, שבהדרגה הופכת לקטע עוצמתי ודרמטי. ראוי לציין את העבודה המצוינת של סטיב האקט שהוא למעשה החלוץ בטכניקת הטאפינג והסוויפינג, שהפכו לכה ידועות בקרב גיטריסטים חובבנים ומקצועיים. אז למי שרותה לדעת, לא אדי ואן היילן הוא זה שהמציא את הטאפינג, זה האקט. עוד תיאורים רבים על היצירה מיותרים, צריך פשוט לשמוע ולהבין, וכך מתפוגג האפוס הראשון, עם מנגינה פסטורלית המלווה בגיטרות ה-12 מיתרים של החבר'ה.



השיר הבא I Know What I Like (In Your Wardrobe), עשה עבודה מצוינת ללהקה, כשהשיר הקצר והפחות מורכב מעמיתיו לאלבום, הפך ללהיט קטן וחמוד, עם פזמון כיפי וקליט שלא יוצא מהראש בקלות, וכמובן המילים הכה אנגליות, שבעצם עוסקות בעטיפת האלבום שצוירה ע"י הציירת בטי סוונוויק. הציור ושמו "החלום", מציג גנן אשר ישן בספסל ציבורי, כשאנשים לא שמים לב לבחור המסכן. גבריאל החליט לקחת את השיר, וכתב מילים הומוריסטיות על גנן שלא רוצה לעשות דברים גדולים בחייו, הוא שמח עם מכסחת הדשא שלו. השיר נולד עם ריף שהאקט כתב, אך חברי הלהקה דחו אותו בטענה שהוא "ביטלסי" מדי. אך במהלך ג'אם, החליטו החבר'ה כי הריף אכן מתאים, וסיימו את השיר, כשהם מתבדחים בנוגע אליו ואומרים: "פיטר אתה יכול להעביר לי את הלהיט בבקשה?". פתיחת המלוטרון, שנשמעת כמו מכחסת דשא להדגשת סיפור השיר, נתגלתה ע"י גבריאל בזמן שבנקס היה בהפסקת שירותים. השיר די הצליח, והשיג ללהקה הופעה מכובדת בסדרה הידועה Top of the Pops, בה ביצעו את השיר. בהופעות, גבריאל היה מופיע כגנן עם כובע מרופט, כשמשתמש במכסחת דשא בלתי נראית, עם שיבולת שועל בפיו, מופע שאכן משך את הקהל במהלך הביזארי.

היצירה הבאה היא פשוט wow אבל wow. משאיר לסתות פתוחות. Firth of Fifth, שנכתב ברובו ע"י בנקס, עם סולו הפסנתר הידוע והמדהים שלו, שאף פעם לא נמאס לשמוע. מסתיים כשכל הלהקה נכנסת בשאר היצירה המדהימה הזו. כמובן שאי אפשר בלי לציין את סולו החליל המושלם של גבריאל, והסולו הנפלא של האקט. למרות שבנקס, לא מרוצה מהמילים שכתב בטענה כי אין להן משמעות, הן נשמעות יפה ולא מזיקות. היצירה הזו מדהימה כל כך, שבוצעה בכל הופעה במהלך שנות השבעים, אך בנקס שהתקשה כל כך עם הפתיחה שהוא עצמו כתב, השמיט אותה בהופעות והתחילו מיד בבית הראשון. כל מי שרוצה לראות מה הוא פרוג ועל כל תכונותיו הטובות, חייב לשמוע את היצירה הזו.

השיר הבא, More Fool Me, מנבא את העתיד לבוא, כשקולינס שר ומככב בשיר הפשוט בן ה-3 דקות הזה. מדובר בשיר אהבה סטנדרטי המלווה בגיטרות אקוסטית של החבר'ה. אף אחד לא חשב באותה תקופה שקולינס בסוף יהפוך לאחד הזמרים המצליחים בהיסטוריה, כשהוא לוקח את תפקיד הזמרה לאחר עזיבתו של גבריאל, ולאט לאט הופך את ג'נסיס ללהקת פופ ממוסחרת. בכל מקרה, השיר הוא חמוד מאוד ויש לו פזמון יפה, אך הוא בסך הכל מספק הפסקה קטנה מהאפוסים הגרנדיוזים של חבריו של המתופף.

ומיד חוזרים לנורמה, כשהאפוס המאוד אנרגטי ומשעשע The Battle of Epping Forest פותח את הצד השני של התקליט, במארש צבאי עליז בליווי חלילו הנצחי של גבריאל. מיד לאחר דקה, מפציצה הלהקה בלחן אנרגטי כשגבריאל שר על מלחמת כנופיות בהשפעת כתבה בעיתון מקומי. היצירה בת ה-11 דקות הזו, משנה מצבי רוח במהירות והטקסט שלה עמוס במיוחד. דבר שגרם ללהקה לבקר את האפוס בצורה קצת קשה. גבריאל עד היום, מודה כי היה צריך לקצר קצת את הטקסט, כיוון שבאותה תקופה, הלחץ התחיל לפעול עליו, כשגילה כי חבריו סיימו להלחין את המוזיקה. הדבר לא הועיל במיוחד כששר את המילים כשהוא חובש גרב על ראשו. זה לא משנה, זו יצירה נפלאה שבהחלט יכולה להלהיב את המאזין שמחפש אתגר במוזיקה שלו, וחוץ מזה המילים בהחלט מבריקות, בעיקר בסיום המונתי פייטוני ובו מתואר כי לאחר שאף אחד מן הכנופיות נותר בחיים, המשטרה הגיעה והטילה מטבע כדי לקבוע את התוצאות.

קטע אינסטרומנטלי קצר של האקט After the Ordeal, מתנגן לו למשך 4 דקות תמימות, המציגות את כישוריו של הגיטריסט, זהו אכן קטע טוב מאוד, כשהלהקה כולה מצטרפת, ומסיימת בסיום מלכותי. ראת'רפורד עזר לגיטריסט לסיים את יצירתו, אך האקט נתקל בבעיה מצד שני המנהיגים גבריאל ובנקס שסירבו לכלול את יצירתו, לבסוף היא נכנסה בשקט, בזמן שהשניים התווכחו בנוגע לאיך הולך להסתיים The Cinema Show, הוספת השיר, גרמה לתקליט להתארך יותר מעבד לאורך הויניל הממוצע שהיה 45 דקות, שבאלבום זה הפך ל-53 דקות. צעד נדיר באותה תקופה. העובדה שהרבה חומרים של האקט, לא התקבלו בלהקה, גרמו לו לתהות עם הוא באמת מתאים ללהקה, הוא עזב לבסוף 4 שנים לאחר מכן, בשל הסיבה הזו.

ואז מגיע האפוס האחרון באלבום The Cinema Show, שמתחיל כשיר פולק פסטורלי המלווה בגיטרות אקוסטיות שלוות, עם שירה מצד גבריאל, כשקולינס עוזר לו בסיום כל בית. מדי פעם, הלהקה מגיחה לפזמון נחמד ויפה, עם הברקות מצד האקט. מכאן הלהקה ממשיכה לחלק השני האינסטרומנטלי, שהלהקה מבריקה וכל פעם מחדש מצליחה לרגש אותי אישית. שומעים, ומתרשמים כמה העבודה המשותפת ביניהם מדהימה. קטע מיוחד לציון, הוא הסולו המושלם של בנקס על קלידים בשם ARP Pro Soloist.כל 11 דקותיה של היצירה מדהימות, וכל מילה מיותרת, במעבר חד, עוברת הלהקה לגראנד פינאלה למאסטרפיס שלה. למעשה, היצירה תוכננה להימשך 20 דקות במקור, אבל כיוון שהייתה תחושה שיש דמיון גדול מדי לאפוס המשובח של הלהקה, Supper's Ready מהאלבום הקודם, הרעיון נזנח, ואולי טוב שכך.

Aisle of Plenty מסיים את האלבום בדקה אחת שחוזרת על תחילת האלבום, עם הלחן של היצירה הראשונה. גבריאל שוב בוחר להשתמש במושגים בריטיים בנוגע לתרבות השפע. אפילו שם השיר הוא משחק מילים העוסק בנושא כשAisle משמעותו אי אך במובן של מדפים בסופרמרקט. ג'נסיס משתמשים באפקט המעגלי, כשאלבום מסתיים בדיוק כפי שהחל, ובכך נותנים לאלבום תחושה של אלבום קונספט עקבי. האלבום מסתיים עם המלוטרון הנוגה, יחד עם גבריאל שמקריא מחירים אקראיים בסופר, ומכריז כי הכל שטויות כשהאלבום מתפוגג לו, ו-53 דקות של אלבום מעורר השראה וקנאה מסתיימות.

המאמץ של ג'נסיס, זכה לשבחים, כשמבקרים סוף סוף מחלקים מחמאות על עבודתם הקשה. הקהל בעיקר התענג על היצירה החדשה, שעם הזמן, מעמדה התחזק, וקיבלה את התואר המכובד בתור אלבום חשוב במיוחד בתור הזהב של הרוק המתקדם. אולם סטראטון-סמית' לא אהב את האלבום, אך העריך את השאפתנות של החבר'ה שטיפח, ללא התערבות. ג'ון לנון אפילו אמר בראיון ברדיו, שזהו אחד האלבומים שהוא מאוד נהנה לשמוע לאחרונה. גבריאל התרגש במיוחד כששמע זאת.

אני אישית, התחלתי להכיר את ג'נסיס הפרוגרסיבית עם האלבום הזה, כשאמי הכירה לי אותם כיוון שגדלה על התקופה הפופית שלהם בשנות ה-80, בהנהגתו של קולינס, חיפשתי בויקיפדיה, ונתקלתי למצוא שג'נסיס הייתה להקת רוק עם יצירות ארוכות במיוחד. באותה תקופה התחלתי עם הרוק המתקדם אחרי פינק פלויד, וכל מה שהיה בו יצירות של 10 דקות, סיקרנו אותי. בהתחלה, לא הבנתי מה רוקי בו, כי ההתחלה נשמעה לי קיטשית ודביקה. אבל פתאום, בשמיעות חוזרות, הבנתי שיש לי יצירת מופת בידיים, ולא הפסקתי להאזין לה, כשהאובססיה לקנות את הדיסק גברה, והעניין בג'נסיס גבר. עד היום אני והאלבום חברים טובים, ויכול לומר בלי חשש שהוא עיצב את התקופה שלי כבחור שהתחיל להתעניין במוזיקה מתקדמת.

לסיכום, Selling England, היא יצירת מופת מדהימה ומעוררת כבוד, מלהקה צעירה שלא חששה להמציא את עצמה. כמה שנים, לפני שנפלה במהפכת המסחור, והוציאה להיטי פופ דביקים בשנות השמונים, הייתה אחת מהלהקות הטובות והאיכותית ביותר בשנות השבעים, כשלאחר יציאת האלבום באוקטובר, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מוצלח, כשכלל כרגיל, את תחפושותיו הצבעוניות של גבריאל, שהפכו כל מופע רוק לכמעט כמו קרקס תיאטרלי מוזיקלי. חובה לצפות בהופעה בתקופה זו באולפני שפרטון שצולמה במהלך 30-31 באוקטובר 1973, כשהלהקה מוצגת באיכויות סאונד ותמונה טובים, וכל מה שטוב בלהקה נראה שמה. האלבום חובה למעריצי ג'נסיס, רוק מתקדם ובכלל מוזיקה טובה. למי שרוצה להשיג ברימסטר המשובח מ-2008.

הנה האלבום להאזנה - ג'נסיס - Selling England by the Pound מקנא בכל מי שעוד לא שמע את זה. חכו ותראו מה מצפה לכם.