וואו האלבום הזה הוא יותר מדי... 28 הדקות הללו פשוט יותר מדי....
ניק דרייק אמן פולק מוכשר במיוחד, שלא זכה להכרה במהלך חייו, הוציא רק שלושה אלבומים בין השנים 1969-1972. הוא נפטר בגיל 26 בשנת 1974, כשלאחר שנים ולמעשה עד היום, מכירים בו כמוזיקאי רב השפעה אניגמטי, שדמותו המעורפלת והדיכאונות נותרה לא מובנת עד היום.
אז מדוע דרייק לא הצליח במהלך חייו? למה קיבל הכרה רק לאחר מותו? מה יש בשיריו שמושכים כל כך הרבה אנשים בקסמם? האמת? באמת קשה להסביר. דרייק יצר מוזיקה נפלאה, ואלבומו האחרון Pink Moon הוא כנראה הטוב ביותר מכולם.
הירח הוורוד הפציע ב-25 בנובמבר 1972, אך לפני הקלטתו, דרייק סבל מדיכאון שהשפיע עליו קשות בשל העובדה ששני אלבומיו הקודמים לא מכרו מספר גדול, והאמן החל להתבודד מן העולם, כשהוא מנסה להילחם בזאת באמצעות מפגשים עם פסיכיאטר, ועישון מריחואנה. חברת התקליטים שהחתימה אותו Island, חשבה כי דרייק כנראה אינו כשיר לכתיבת להיטים ולהצלחה. הוא קיבל סכום קטן מאוד להקלטות, ורוב הזמן היה מסתגר בתוך עצמו. רוב חבריו ומכריו העידו וסיפרו על התנהגותו המשונה של דרייק כשהם דואגים למצבו המידרדר.
דרייק החליט לתת הזדמנות נוספת. הוא לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה. בין ה30-31 באוקטובר של 1971, בשעות הבוקר המוקדמות, בSound Technique Studios בלונדון. הוא הקליט 28 דקות של מוזיקת פולק מלנכולית ושקטה. מלבד המפיק ג'ון ווד, הוא לא נתן לאף אחד להיכנס לאולפן במשך זמן ההקלטה.
באלבום זה, דרייק לא מגובה בשום נגני אורח. זה רק הוא והגיטרה האקוסטית שלו (ופסנתר בשיר הנושא). במהלך הסשנים, הקליט גם את גרסתו לקלסיקה הצרפתית Plaisir d'amour (תענוג האהבה) כשהוא לא שר ומנגן את הלחן על הגיטרה. לבסוף ההקלטה נגנזה ולא נכללה באלבום. אפשר למצוא את הגרסה של דרייק רק בהוצאה הבריטית של אלבום האוסף מ2004, A Treasury.
ג'ון ווד שעבד עם שמות רבים ידועים כמו פיירפורט קונבנשן, פינק פלויד, קט סטיבנס ורבים נוספים, אמר כי זהו אחד משני האלבומים שהפיק שהוא הכי גאה בהם. ואכן מדובר כאן בפיסה של יופי צנוע ומושלם שנמשך רגע מועט של פחות מחצי שעה.
רק את סגנון הפריטה ודרך כיוון הגיטרה דרייק יודע. רק הוא יכול לשיר בצורה כה מסוגרת ומופנמת כמו שאף אחד לא יכול לעשות. כמו הטרובדור שאף אחד לא בא לראות. כמו אדם המביע את צערו בשקט רב.
בשבילי האלבום כולו על כל 28 דקותיו עומד בזכות עצמו כיצירה אחת שלמה, אך יש להזכיר רגעים נפלאים ובלתי נשכחים מן האלבום הנפלא הזה. את המוזיקה הפסטורלית הזו, מלוות מילים אפלות במיוחד ששיקפו את ראייתו של דרייק באותה תקופה.
שיר הנושא המדהים שאפשר לשמוע אותו עד אין סוף העוסק במוות, Place to Be העוסק בגעגועים לימים עברו, Things Behind the Sun אחד מלחניו היפים ביותר של דרייק הכולל מילים קצת יותר מפויסות בניגוד לשאר האלבום. השיר הסוגר והאופטימי From the Morning ובכל פעם מחדש, אפשר למצוא באלבום הזה עוד רגע מונומנטלי אחד ויפה, עוד שיר נפלא שנזכר טוב בראש, עוד רגע מצוין.
משהו שלמרבה הצער אי אפשר להגיד על דרייק האומלל. לאחר יציאת האלבום, שלווה אפילו בצעד נדיר מצד Island שהחליטו לפרסם את האלבום באמצעות פוסטר שנתלה בחנויות התקליטים בממלכה המאוחדת. אך זה לא עזר לעליית הפופולריות של האלבום או דרייק עצמו. הביקורות לא שיבחו. ג'רי גילברט ממגזין Sounds, היחיד שזכה לראיין את דרייק, לא שיבח את האלבום, ואמר כי הוא אינו אוהב את יצירתו החדשה של הזמר. גם מארק פלאמר ממגזין המלודי מייקר הנחשב לא עשה טוב לדרייק כשהביקורת לא הייתה נלהבת במיוחד.
הניסיון נכשל. האלבום המדהים הזה לא זכה להכרה באותה תקופה. ללא השמעות ברדיו, ללא תשבוחות ממבקרים, כלום. דרייק החליט שזהו זה הוא מפסיק עם קריירה מוזיקלית. הוא החליט לפנות לתכנות מחשבים ללא הצלחה. ניסיון להקליט אלבום רביעי כשל, ודרייק חזר להתגורר בבית הוריו, כשמצבו רע מהרגיל. ב-25 בנובמבר 1974, כשאמר לאמו כי הוא לא מרגיש טוב, הוא ירד למטבח כשהוא לוקח קורנפלקס ונוטל תרופות נוגדות דיכאון, ולאחר מכן, נמצא ללא רוח חיים. עד היום, לא ברור אם זו הייתה התאבדות מכוונת או שימוש מוגזם שהסתיים באסון. מה שכן ברור, זה שפלא נעלם מן העולם.
האמן המוכשר הזה היה פלא חד פעמי שנשאר בעולם רק לזמן מועט. הוא היה כישרון שלא הובן. הוא הלך לאיבוד בתוך עצמו, והוא הביע זאת באמצעות 11 השירים המרכיבים את הירח הוורוד.
עטיפת האלבום מושלמת גם היא בזכות עצמה. אחותו של דרייק, גייבריאל, חלקה את חדרה עם בחור ושמו מייק טרוויטוויק. הוא סיפק את העטיפה המאוד המאוד דאלית, שבעצם משכה אותי להקשיב לאלבום, וחשפה אותי לניק דרייק. על הרבה אלבומים כתבתי שהתחלתי להאזין להם בגלל העטיפה. Pink Moon הוא דוגמה מצוינת. העטיפה המרשימה הוא מושכת את העין, ומסקרנת את המאזין בנוגע לתוכן. וכששומעים את התוכן, התענוג רב.
לאחר מותו של דרייק, החלו מוזיקאים רבים להכיר בו ולציין את השפעתו עליהם, בעקבות זאת, אנשים רבים החלו לגלות את האמן המורכב הזה כשבשנות השמונים אנשים מתחילים להבין מה פוספס כאן. דרייק לא זכה לראות את אלבומיו זוכים לשבחים, לא זכה לראות את שיריו המצוינים כחשובים. הוא לא זכה לראות כיצד הוא מקבל הכרה בעיקר ב-1999 כשפולקסווגן החליטו להשתמש בשיר הנושא לאחת מפרסומותיהם.
תמיד אפשר לתהות מה היה קורה אילו דרייק היה עימנו כיום. האם הוא היה חוזר ליצור מוזיקה נפלאה?, האם היה זוכה להערכה במהלך חייו?, האם היה מוציא אלבומים נוספים שכנראה היו מקבלים שבחים לאחר מכן? זאת כנראה לעולם לא נדע.
נותרו עם שלושה אלבומים נפלאים ומושלמים ממוחו של פלא חד פעמי. זהו אלבומו האחרון. ואני יכול לומר בלי ספק שזהו הטוב ביותר שלו. אין ספק בכלל שהשפעתו של דרייק תמשיך למשך זמן רב...
Pink moon is gonna get you all
ניק דרייק - Pink Moon
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה