בשנת 1974, הגיטריסט האגדי של דיפ פרפל ריצ'י בלקמור, ראה כיצד להקתו נוטשת את הסגנון המאפיין שלה, לטובת צליל יותר פ'אנקי אליו לא התחבר הגיטריסט. לאחר עזיבתם של איאן גילן ורוג'ר גלובר את ההרכב, הצטרפו במקומם דיוויד קוברדייל על שירה במקום גילן, וגלן יוז על בס ושירה במקום גלובר. השניים הביאו אל הלהקה רוח יותר פ'אנקית, שכאמור בלקמור לא היה מרוצה ממנה.
הצעותיו נדחתו, ולאט לאט החל להפוך לפחות דומיננטי בלהקתו שלו. הוא רקח במוחו פרויקט חדש. להקה חדשה. בה הוא יהיה ה-mind הקובע. בלי מוזיקאים שרוצים לבטא את עצמם. האגו שלט בו, והוא התחיל לחפש נגנים.
דבר ראשון, הוא היה צריך זמר. והוא ידע היטב מי הבחירה שלו. במהלך סיבוב ההופעות של דיפ פרפל, חיממה אותם להקת בלוז רוק אמריקאית בשם Elf, להם הפיקו גלובר ואיאן פייס את אלבומם הראשון. סולנם רוני ג'יימס דיו, היה פרונטמן כריזמטי בעל קול עם מנעד רחב ובלתי מנוצח. בלקמור אמר כי כששמע את דיו הייתה לו צמרמורת בעמוד השדרה. בנוסף היה לשניים חוש הומור משותף.
בלקמור החליט להקליט עם דיו את Black Sheep of the Family שהציע לדיפ פרפל אך נדחה, קאבר ללהקת Quatermass, ו-16th Century Greensleeves קומפוזיציה מקורית של בלקמור שגם היא נדחתה. לבסוף החליט לעשות אלבום שלם עם דיו. וכשעמד להשיג נגנים, הסולן ביקש ממנו את חבריו מלהקתו. בלקמור לא היה מרוצה מכך, אבל החליט להיענות לדרישתו. להקת ריינבו נולדה בהשראת השם בר בהוליווד, Rainbow Bar and Grill.
האלבום הראשון של הלהקה יצא ב-1975, Ritchie Blackmore's Rainbow והציג לעולם את הלהקה החדשה עם סגנון חדש וייחודי. סגנון המטאל שפותח ע"י בלקמור עם חבריו לדיפ פרפל בתחילת שנות השבעים, עם השפעות מסגנון הרוק המתקדם והמוזיקה הקלאסית. וליריקה העוסקת בפנטזיה ונושאים ימי ביניימים. בלקמור ודיו זרעו את הזרעים המוקדמים לסגנון שיהפוך לפאוור מטאל.
בלקמור היה מרוצה. ובעקבות זאת, הכריז על פרישתו מדיפ פרפל, לאחר שהבין כי אין לו מה יותר לחפש בלהקתו שלו. אך היה עליו לעשות עוד משהו. בלקמור לא היה מרוצה מחבריו של דיו מ-Elf. בעיקר מהעובדה שהמתופף והבסיסט ניגנו במקצבים פ'אנקיים. הוא החליט להיפרד משלום מכולם מלבד דיו, שאותו לקח תחת חסותו.
בלקמור רצה נגנים וירטואוזים. חד משמעית. הוא לקח את הבסיסט ג'ימי ביין אותו ראה בלקמור בהופעה במועדון המארקי האגדי, הקלידן טוני קארי שנבחן לאחר ששמע אותו הגיטריסט מאחד החדרים באולפן, והמתופף קוזי פאוול שכבר היה לו שם לאחר שניגן עם ג'ף בק. ההרכב יצא לסיבוב הופעות ראשון עם תפאורה מרשימה ויקרה במיוחד, כשעל הבמה הוצבה קשת ענקית שכשדלקה היא צרכה את רוב החשמל על חשבון הגיטרות והמגברים.
במהלך פברואר 1976, הקליטה הלהקה את אלבומה הבא, שיהפוך לקלאסיקת מטאל משפיעה על דורות שלאחר מכן. להפקה נשכר מרטין בירץ' האגדי שעבד עם בלקמור בימיו בדיפ פרפל, ולאחר מכן עם עוד שמות כמו בלאק סאבאת' ואיירון מיידן. כל החומר המוזיקלי נכתב בידי בלקמור, על המילים היה אחראי דיו.
למרות זאת, לפי דבריו של קארי, ההרכב עבד יחדיו על היצירות, אך בדרך כלל רק על המבנה והסיומת. בשילוב של הבי מטאל עם רוק מתקדם, טכניקות הלקוחות ממוזיקה קלאסית, ומילים על מבוכים ודרקונים, הלהקה יצרה את אלבומה כנראה הטוב ביותר, שהשפיע על הרכבים רבים שבאו לאחר מכן, בעיקר בתחומי הפרוג מטאל והפאוור מטאל.
האלבום נפתח בסולו סינתסייזר מרשים מצדו של קארי שנמשך לאורך הפתיחה, עד שהגיטרה של בלקמור נכנסת בהדרגתיות, וכל הלהקה מצטרפת בשיר הארד רוק אדיר ועוצמתי. Tarot Woman הפותח, מציג את כישרונו של דיו כזמר, במיוחד בפזמון הדרמטי והנפלא, שמכריז רשמית כי יש חיים אחרי דיפ פרפל. אכן קטע פותח נפלא.
השיר הבא Run with the Wolf, הוא שיר הארד רוק עוצמתי, קליט וכיפי, עם ריף גיטרה נפלא מבית בלקמור, עם פזמון שמזכיר קצת את פרפל מימי In Rock, וכמובן אי אפשר שלא לציין את הסולו מידיו המבורכות של בלקמור.
השיר Starstruck הוא כנראה הכי קרוב לדיפ פרפל מכל האלבום. מזכיר לי אישית מאוד את Strange Kind of Woman של הסגול הכהה, אבל מה זה משנה? זה שיר ממש אדיר. יש לו פתיחה מגניבה, ובכללי מדובר בשיר עם פוטנציאל להיט סינגל. המילים נכתבו בעקבות חוויה אישית של בלקמור, שהתחיל לחשוש ממעריצה אשר עוקבת אחריו כבר זמן רב. עד שהגיעו כלבים שהבריחו אותה. אחלה שיר.
השיר שסוגר את החלק הראשון של האלבום, מכין אותנו לעתיד לבוא. Do You Close Your Eyes הוא הארד רוק אדיר לפנים, למשך לא פחות מ-2 דקות, עם פזמון נפלא וקול עוצמתי של דיו שמגיע לגבהים מרשימים, שקובעים רשמית למה הוא אחד מזמרי המטאל הטובים ביותר.
זהו עכשיו הגענו לעיקר, עם שני מיני אפוסים פרוגרסיביים שיביאו להיוולדות הפאוור מטאל. המטאל הבלוזי של הgood time של בלקמור מתנגש עם ליריקת המבוכים ודרקונים של דיו, ויוצרים יצירות מופת.
היצירה הראשונה הארוכה ביותר באלבום, Stargazer שמשכו 8 דקות, היא שיא האלבום, ומופת של השקעה. עד כדי כך, שאפילו התזמורת הפילהרמונית של מינכן, נשכרה לצורך ההקלטה. הליריקה שנכתבה דרך נקודת מבטו של עבד מצרי, מקבלת גיבוי מושלם מצד המוזיקה, עם פזמון המגיע במתח, יחד עם קולו המושלם דיו. השיא של היצירה הוא כנראה סולו הגיטרה של בלקמור, שעוזב את מחוזות הבלוז והקלאסיקה, לעבר סולם ערבי מכשף, כאילו לוקחים אותנו למסע במדבר. אין ספק ש-Stargazer הוא אפוס ים תיכוני נפלא שייזכר לטובה בפנתאון המטאל.
לסיום האלבום, מגיע עוד אפוס מדהים לא פחות, A Light in the Black האדיר, שרוב בסיסו מוחזק במוטיב המרכזי המטאלי בקצב מואץ, שעובר לשינויי מקצבים מרשימים. הרגע אותו כל מאזין זוכר הוא כשדיו שר: "i'm coming home" ומתחילים להצטרף יחד איתו, עוד נקודת ציון ביצירה הזו היא הדיאלוג בין הגיטרה של בלקמור והקלידים של קארי. שמגיע לוירטואוזיות גבוהה ברמה של מוזיקה קלאסית. כמובן שלא נשכח את הטקסט הפנטסטי של דיו, שמגביר את העניין ביצירה לחובבי הפנטזיה שבינינו.
האלבום יצא ב-17 במאי 1976, והגיע להצלחה אדירה. מעריצים הבינו כי ימיו של בלקמור בדיפ פרפל הסתיימו (לפחות עד שנות השמונים), ושיבחו את הישגו החדש. כמובן שכולם שיבחו גם את הסולן החדש והמבטיח.
למימוש מלא של אלבום עם נושאים של פנטזיה, נשכר לציור העטיפה המרשים קן קלי שצייר כריכות רבות של ספרי פנטזיה, וסיפק איור מדהים לעטיפה, שמרגיש כאילו מדובר בספר פנטזיה. העטיפה מראה כי the rainbow is rising, מה שאכן קרה.
הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מוצלח, אך האגו של בלקמור נכנס לפעולה שוב. הגיטריסט חשב כי נגינתו של קארי מסובכת מדי בשביל הלהקה, והחליט לפטר אותו מההרכב, אחרי שהקלידן נפל קורבן למתיחות הומוריסטיות של הגיטריסט האגואיסט. גם ביין יצא מההרכב, כי בלקמור חשב כי גם הוא לא מתאים יותר. ההרכב השתנה, ולאחר האלבום Long Live Rock 'n' Roll, החליט בלקמור כי בעקבות השינויים בתעשיית המוזיקה, הוא רוצה לפנות לכיוון מסחרי יותר. דיו סירב, ולא יכל לשאת יותר את שלטונו של בלקמור, ועזב. הוא השיג לו את הג'וב כסולן החדש של בלאק סאבאת', מיד אחרי שאלה נאלצו להיפטר מאוזי אוסבורן. לאחר מכן, דיו עזב את סאבאת', והחליט להקים להקה משלו, Dio איתה הוציא יצירות רבות שהפכו לנכס צאן ברזל בז'אנר המטאל. מאז, דיו מוכר כיום כאחד סולני המטאל הטובים ביותר בהיסטוריה. השפעתו ממשיכה גם אחרי מותו ב-2010.
לסיכום, Rising הוא אכן אבן דרך בהתפתחות ההבי מטאל, ואלבום חובה של עידן תור הזהב. מעריצי רוק מתקדם גם יתחברו אל האלבום בשל תכניו, והקומפוזיציות המסובכות שבו. חובבי פאוור מטאל צריכים להכיר את ההשפעה הקריטית של הלהקה הזו על הסגנון, שבלעדיה כנראה הסגנון לא היה קיים. וכמובן שהטולקינאים שביניכם יאהבו את זה לא פחות (:
אז חברים צאו למסע המופלא ולא: YOU SHALL NOT PASS - ריינבו - Rising
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה