איך גורמים ללהקה להגיע למצב בו כמעט מתפרקים? טוב המקרה של ג'נסיס הוא דוגמה מצוינת לשאלה זו, עם אופרת הרוק המופתית של הלהקה, The Lamb Lies Down on Broadway, או כמו שאומרים אצלנו: "השה שוכב בברודווי". האלבום האחרון של הלהקה בהרכבה הקלאסי והמפורסם עם פיטר גבריאל (שירה, כריזמה, תחפושות), טוני בנקס (מאגר סינתסייזרים וקצת גיטרה פה ושם), מייק ראת'רפורד (בסיסט וגם גיטריסט קצת), פיל קולינס (תופים, כלי הקשה, הסולן העתידי) וסטיב האקט (גיטרות). לאחריו, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך במיוחד בו גבריאל פרש לאחר מכן. אירוע משמעותי בהיסטוריית הלהקה.
אז נחזור קצת אחורה בזמן. 1973. ג'נסיס מוציאים את המאסטרפיס שלהם Selling England by the Pound, והפכו ללהיט באמריקה. החמישייה הפכה לסנסציה בשני צידי העולם, ויצאה לסיבוב הופעות עמוס במיוחד. וכמו כל סיבוב הופעות בינלאומי, מופיעים מתחים בין החברים. חודשים רבים של חיים ביחד בקבוצה, יכולים לגרום להרבה חיכוכים, בעיקר בין גבריאל ובנקס שהיו חברים טובים עוד מימי הבית ספר הנוקשה צ'רטרהאוס, אך תמיד נהגו לריב על פרטים קטנים. הפעם, זה נהיה רציני. הקלידן החל לחוש שחברו מקבל קצת יותר מדי שליטה, כשהוא הופך ליקיר התקשורת.
גבריאל שהפך את ההופעות של ג'נסיס לקרקס רוק אנד רול תיאטרלי, הפך מאז לסנסציה בקרב הקהל. רוב הזמן, זה היה פיטר שקיבל את רוב תשומת הלב. רוב הזמן, חשבו שהוא אחראי על רוב החומר.
ב-1974, הגיעו החבר'ה להדלי גראנג' בו להקות רבות עבדו כמו באד קומפני ולד זפלין (שם רוברט פלאנט כתב את המילים ל-Stairway to Heaven). הם האמינו כי בעובדה שהם ישכנו במקום שקט ומרוחק מכל הסחת דעת כלשהי, יוכלו החברים להתפתח בכל מה שקשור להתפתחות אמנותית, אך כמה רע הדבר, הבית שרץ עכברושים, וחברי הלהקה לא יכלו לישון בלילות, בטענה כי המקום היה רדוף רוחות.
הלהקה התכנסה בבית, כשהסולן מכריז על הרעיון לאלבום הבא. הוא מציע לעשות אלבום קונספט, אך בתנאי שהוא יכתוב את כל המילים. האווירה הדמוקרטית/שיוויונית בין חברי הלהקה נעלמה. אחרי שהצעתו של ראת'רפורד לעשות אלבום קונספט על "הנסיך הקטן" נדחתה, גבריאל שכנע את חבריו בטענה ש: "רומנים לא נכתבים ע"י וועדה" (למרות העובדה שבנקס וראת'רפורד כתבו את המילים ל-The Light Dies Down on Broadway, לאחר שגבריאל לא מצא קטע קישור בין קטעים). החמישייה ניגשה לעבודה על הפרויקט הבא. זה התברר מאוחר יותר כי זה יהיה האחרון עם הסולן.
הפעם, זו לא הייתה השיטה של פעם בה כל החבר'ה עבדו יחד על היצירות בשותפות. כאן גבריאל כתב את כל המילים, והארבעה הלחינו את המוזיקה, לה הותאמו המילים. שני אירועים הוסיפו למתחים בין הסולן לשאר הלהקה. הולדת בתו הראשונה הייתה מאוד טראומטית. היא שהתה באינקובטור לזמן רב, והרופאים לא האמינו כי היא תשרוד. גבריאל נסע ממקום למקום, ללא הפסקה. מבית החולים לאולפן. בזמן הזה, בין הארבעה הייתה אווירה טובה ללא הסולן.
עוד אירוע שבכלל לא עזר לריכוך האווירה הייתה הצעה מפתה מהבמאי ויליאם פרדקין שכבר נהנה מהצלחה עצומה עם "מגרש השדים". הבמאי קרא בסיפור שכתב הסולן בגב העטיפה של אלבום ההופעה שיצא שנה לפני כן, והתרשם. הוא טילפן לגבריאל כשהוא מציע לו לעבוד איתו על סרט מדע בדיוני. הסולן היה נלהב ונרגש, והחליט לעצור את העבודה על האלבום, לטובת הפרויקט החדש. החברים התנגדו. גבריאל חשב שהוא חנוק מבחינה אמנותית, והוא לא יכול לבטא את עצמו עם החבר'ה בג'נסיס, והכריז כי הוא פורש. מנהל הלהקה טוני סמית' תפס את גבריאל לשיחה, ולבסוף החליט להישאר.
האווירה לא השתנתה. זה היה רק עניין של זמן, מתי הסולן עלול להכריע את הגורל, ולעזוב את הלהקה. בינתיים הוא נשאר. עיתוני המוזיקה חגגו. שמועות רבות נפוצו על כך שגבריאל עומד לעזוב את הלהקה. השמועות הללו הובילו את פרידקין להחלטה כי אולי יש לבטל את ההצעה, כדי להחזיק את ג'נסיס בחיים. ההצעה בוטלה, ופרידקין פנה לעבודה עם טנג'רין דרים לפסקול לסרטו Sorcerer).
גבריאל חזר למציאות, והמשיך לעבוד כשהוא מקליט את תפקידי השירה, על גבי המוזיקה שהוקלטה ע"י הלהקה כשבחלק מהקטעים, סולואים רבים ירדו. כל אחד רצה לשמוע את עצמו הכי חזק במיקס. לעבודת האולפן גויס גם הגאון בריאן אינו, פליט להקת רוקסי מיוזיק, ואמן סולו מכובד בזכות עצמו, שהוסיף כמה מנגיעותיו הרגילות של אפקטים אלקטרוניים אוונגרדיים באמצעות מכשירי ההקלטה לחלק מן השירים באלבום, דבר שנשמע מצוין במהלך האלבום.
החבר'ה סיימו להקליט את המוזיקה, ולאחר מכן, גבריאל הגיע לבדו לאולפן חודש לאחר שסיים את הליריקה, ושר את תפקידיו על גבי המוזיקה. הליריקה שהייתה הבסיס לאלבום הקונספט המורכב והמפותל הזה, עוסקת בבחור פורטוריקני שמגיע לניו יורק, ועובר מסעות סוריאליסטיים הזויים של מלחמות במפלצות וכו', כדי להציל את אחיו ג'ון. רייל מאמין כי הוא מציל את ג'ון, אך למעשה הוא מציל חלק ממנו.
האמת? הייתי ממש סקרן בנוגע לליריקה כשקראתי על האלבום לראשונה. כשקראתי את המילים, לא היה לי שמץ של מושג מה גבריאל מנסה להגיד. הבעיה היחידה באלבום הנהדר הזה היא הליריקה. לא מובן איך רייל מגיע ממפגש חביב שמסתיים ביחסי מין כושלים אל זוחלי השטיחים. בעיקרון הסיפור הכללי מובן, אבל יש הרבה מאוד קטעים לא מובנים, שהופכים את הטקסטים לבלתי מובנים בעליל. גבריאל עצמו הודה שהטקסטים שכתב היו די סתומים בחלקם. יש לזכור, הוא היה רק בחור צעיר. רוב הזמן, הסיפור בעצם מתכתב עם גבריאל באותה תקופה (Gabriel - Rael מה כבר יש להוסיף?), לקוח מחלומות שחווה וכו', בנוסף להשראה מיצירות כמו סיפור הפרברים, אליס בארץ הפלאות וסרט ושמו El Topo.
הקלטת האלבום התרחשה בין אוגוסט-אוקטובר, ואז הגיעה הבעיה המרכזית. בשנות ה-70, בתקופה בה לא היה דבר שנקרא דיסק קומפקטי (CD), והויניל היה התיעוד היחיד של המוזיקה על גבי מוצר פיזי. לויניל כמובן, שני צדדים. כל צד יכול להחזיק 20 דקות מקסימום. העובדה שלחברי הלהקה היו 60 דקות לכל היותר ליצירת האלבום, גרמו לאילוצים שכיום לא קיימים בעידן הטכנולוגי, כשצד ויניל אחד יישאר מבוזבז וריק (חבל על הכסף!), לבסוף התוצאה הייתה אופרת רוק ארוכה במיוחד בת 94 דקות(!).
למרות שמדובר באלבום ארוך במיוחד, שרוב סיפורו לא מובן למאזין, מדובר כאן ביצירת מופת לג'נסיס, לרוק המתקדם, ובכלל לרוק האנגלי של שנות השבעים. למעשה, ניתן להגיד לג'נסיס כל הכבוד על התעוזה, ועל האומץ לנסות משהו שאפתני. בכל זאת, הם היו כבר מנוסים כשחמישה אלבומים מאחוריהם. אך אני חייב להזהיר את המתחילים, האלבום הזה לא קל לשמיעה רצופה. זה מאסטרפיס שקשה להבין בהתחלה. בחלק מהקטעים, הרבה מעריצים יעצרו באמצע, ויעשו הפסקה, למרות שבהתחלה אפשר לשמוע כמה רגעים זכורים לטובה, כמו שיר הנושא, In the Cage, Back in NYC ו-The Carpet Crawlers. בשמיעות הראשונות, אנחנו חושבים כי החלק הראשון הוא הטוב ביותר, והשני מחוויר לעומתו.
ככה אני חשבתי, כמעריץ ג'נסיס עד שהתחלתי לתת לאלבום הזה עוד כמה שמיעות, והבנתי שהחלק השני גם הוא מופתי בזכות עצמו. אז כן הוא לפעמים חלקים ממנו נמרחים לכמה זמן, אבל יש אוסף נפלא של רגעים זכורים במיוחד כמו Liliwhite Lilith ההארד רוקי, Anyway ו-The Colony of Slippermen. יש לתת לאלבום הזה כמה שמיעות. להרבה מעריצי ג'נסיס, יהיה קשה המעבר הפתאומי מאנגליה הפסטורלית והכפרית של האלבומים הקודמים אל הרחובות האכזריים של ניו יורק. ג'נסיס נשמעת קצת אמריקנית כאן, אבל זה לא אומר שהדבר הזה לרעה.
לעטיפת האלבום, נשכרה חברת היפנוסיס שקנתה את עולמה כשעיצבה לפינק פלויד את העטיפה המפורסמת מדי לרב המכר, The Dark Side of the Moon שנה לפני כן. האלבום יצא ב-18 בנובמבר, 1974, ומיד לאחריו עמדה לצאת הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום. אמנם עיכובים רבים עיכבו כל הזמן את היציאה לסיבוב ההופעות. האקט שהיה שיכור במסיבה אחת שהיה בה, שבר כוס מרוב זעם על אמרה כלשהי, וחתך ביד שנגרם בעקבות זאת עיקב את הסיבוב. ב-20 בנובמבר, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך בן 102 הופעות, שהיה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הלהקה.
האפקטים התיאטרליים, התחפושות הרבות, המופע הוויזואלי הסיח את דעת הקהל מהמוזיקה, וגם מצגת שקופיות שהוצגה במהלך המופע, לא כל כך עזרה. הקהל עוד לא הספיק לעכל את המפלצת המתוסבכת של הלהקה, וכבר יצאה הלהקה לסיבוב כשאת רוב השירים לא הכירו המעריצים, כשהם דורשים את הקלאסיקות הידועות. הצעתו של גבריאל להפוך את האלבום למחזה או סרט נדחתה בבוז. ואז הבין כי אי אפשר יותר. הוא הכריז כי נמאס לו, עשה שיחה עם סמית' מנהל הלהקה, ואמר לו כי הוא לא יכול יותר. הוא שם סוף ועוזב את ג'נסיס בסוף סיבוב ההופעות.
חברי הלהקה הרגישו מאוכזבים לאחר שנודע להם הדבר, אך המשיכו לנגן במשך הטור, כשלא מספרים דבר על עזיבתו של הסולן. כשהסתיים הסיבוב, ההכרזה על פרשיתו של הסולן הכריזמטי מג'נסיס, הכתה בשוק את הקהל והתקשורת. זה הרגיש כאילו ג'אגר עזב את הרולינג סטונס. כולם כבר קברו את הלהקה בעודה בחיים. הם לא ידעו שיש לחבר'ה עוד מה להגיד.
גבריאל עזב סופית במאי 1975. הוא חש חנוק בעבודה המשותפת עם חברי הלהקה, וגם היה הורה. לדבריו, הוא העדיף לגדל כרוב בגינה, מאשר להיות רוק סטאר בסופרגרופ בארה"ב.
גבריאל יצא לקריירת סולו מצליחה, ג'נסיס יצאו מנצחים עם הסולן החדש-ישן פיל קולינס שהפך למנהיג של הלהקה ששינה את אותה לגמרי, כשהוציאו את האלבום A Trick of the Tail שמכר מספר גדול יותר מהאלבומים הקודמים, ומאז לא הביטו אחורה. האיחוד המפתיע של הלהקה לסיבוב הופעות ב-2006, תוכנן בהתחלה לכלול את ההרכב הקלאסי כשהאלבום יבוצע לכל אורכו. תכנית שנדחתה בסוף. מי יודע? אולי נוכל לזכות בזה קורה, החבר'ה לא שללו, ולא הולכים להישאר בסביבה הרבה זמן, בעובדה שהגיל המתקדם ימנע את זה.
לסיכום, The Lamb Lies Down on Broadway הוא מופת בקטלוג המפואר של ג'נסיס בשנות השבעים. אופרת הרוק הזו למרות היותה מפותלת ומורכבת, ראויה לשבת לצד יצירות מופת כמו "Tommy", "The Wall", "Ziggy Stardust" וגם לצד דור ההמשך עם "Operation: Mindcrime" ו-"Scenes from a Memory". הוא קשה לעיכול בהתחלה, ויהיה קשה להתרגל אליו (למרות שהנאה מובטחת בהתחלה). אבל לאחר מספר האזנות, מבינים כי ישם כאן יצירת מופת, שכיף לחוות אותה שוב ושוב. חברי הלהקה חלוקים בדעתם גם היום בנוגע לאלבום. בדיעבד. למרות הקושי שביצירה, גבריאל אמר כי יחד עם האפוס "Supper's Ready", זהו אחד הדברים שאיתם הוא הכי שלם בתקופתו בג'נסיס. קולינס אמר כי זהו האלבום הטוב ביותר שהקליטו, במבט לאחור. אמנם יש כמה חבר'ה שלא היו מרוצים כל כך. טוני בנקס מכריז עד היום, כי זו הייתה התקופה הכי פחות כיפית לכל אורך ההיסטוריה של הלהקה. האקט שעזב שנתיים לאחר מכן, העיד בפסימיות רבה כי האלבום נעשה למרות שהיה שם, ולא בגלל שהיה שם. בכל מקרה, The Lamb יישאר כפריט חובה בקרב חובבי רוק המתקדם באשר הם. חובבי ג'נסיס המוקדמת לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ את האלבום הזה. אני אפילו אומר, כי מדובר כאן באחד האלבומים שהייתי לוקח לאי בודד...
אז חברים תיהנו מהמסע. הנה האלבום כולו להאזנה - ג'נסיס - The Lamb Lies Down on Broadway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה