ברוכים הבאים לעולם שנעלם מזמן. מייק אולדפילד באלבומו השלישי והמצוין Ommadawn שראה אור ב-21 באוקטובר, 1975. לאחר שהגיע להישג חסר תקדים היסטרי עם רב המכר Tubular Bells ב-1973 (כשהיה רק בן 20), הצליח לעשות שני דברים. ראשית, הוא הביא לעולם סימפוניית רוק אשר שברה את החוקים הלא כתובים של הרוק אנד רול, ונחשב לאחד מחלוצי הרוק המתקדם יחד עם פינק פלויד, ג'נסיס, קינג קרימזון וכל השאר. שנית, הוא הצליח להזרים מיליונים לחברת Virgin שלקחה אותו תחת חסותו.
לאחר שהוציא את האלבום Hergest Ridge ב-1974, שהגיע לראש המצעד הבריטי, הוא הוכיח סופית ל-Virgin כי המוזיקה שלו היא נכס כלכלי גדול ומבטיח (מה שיביא לדעיכתו לאחר מכן). הפעם ב-Ommadawn הוא הלך אל מחוזות אבודים. שורשיו של האלבום הזה נטועים באנגליה הקלטית. זהו אלבום אופטימי, רגוע מחובר לטבע, הדרואידים, החיים בשדות ועוד ועוד. הוא מנותק מן המציאות היומיומית המשעממת, ומשייט לו בתוך תקופה אבודה. אפילו בעטיפה שצולמה ע"י הצלם דיוויד ביילי, אולדפילד נראה כאילו הגיע מאותה תקופה.
מדובר כאן ביצירה יפייפיה, כמו שאולדפילד רגיל לעשות, היא מורכבת מיצירה אחת ארוכה אינסטרומנטלית (לא במקרה הזה). סימפוניה אשר מחוברת יותר לפולק ולמוזיקת עולם, מאשר אל הרוק אנד רול. אולדפילד הוא מאסטר בתחום המוזיקה המינימליסטית, ואפשר לשמוע זאת רבות ביצירה הזו.
בעקבות ההצלחה המסיבית של Tubular Bells, החליט אולדפילד ללכת עם הרעיון רחוק, כשלקח את יצירתו הראשונה אל אולמות הקונצרט, כשהתזמורת הפילהרמונית המלכותית מנגנת את הסימפוניה של המלחין הצעיר.
בשנת 1975, אמו של אולדפילד מורין, נפטרה. אולדפילד שהיה נער שקט וביישן, בעיקר בגלל העבר הקשה בילדותו. אמו הייתה אלכוהוליסטית, שסבלה רבות מחינה נפשית, לאחר שילדה ילד עם תסמונת דאון. אולדפילד הקליט את האלבום בביתו באזור Hergest Ridge (שבאופן מפתיע, הוא אלבומו היחיד שהוקלט שם) במהלך ינואר-ספטמבר של אותה שנה. בשביל ההקלטה, הוא קיבל קצת עזרה מחבריו (ומשפחתו).
הוא גייס מוזיקאים רבים ביניהם אחותו סאלי ואחיו טרי, מתופף להקת גונג פייר מורלן, ורבים אחרים, כשאולדפילד כמו תמיד, שולט במגוון רחב של כלים. גיטרות, בנג'ו, בוזוקי, אורגן, כלי הקשה, נבל, מנדולינה, פסנתר, סינתסייזר ו(איך לא?)פעמונים צינוריים.
ליצירה הוקלטו גם מספר חליליות ע"י מוזיקאי שנודע בשם רק כ-Herbie, אך לבסוף לא הופיעו בתוצאה הסופית. במהלך ההקלטה, נתקל המלחין השאפתן בקושי, כשנאלצו המוזיקאים להקליט את כל החלק הראשון של היצירה שוב, לאחר שהברזל בסרט ההקלטה המקורית החליד בעקבות תגובה כימית בה הברזל החליד, מה שפגם בסרט ההקלטה.
במהלך העבודה על היצירה, לאולדפילד היה רעיון בראש. בלי מילים מובנות. אלא מקהלת ג'יבריש שבטית. הוא ביקש מקלודג סימונס, אחת מהמוזיקאיות איתן עבד לרשום את המילים הראשונות שעולות לה בראש. והנה מה שיצא:
"Daddy's in bed, The cat's drinking milk, I'm an idiot, And I'm laughing"
לאחר מכן, סימונס טלפנה אל חבר שיתרגם את מילותיה לאירית. התוצאה הייתה:
Ab yul ann idyad awt
En yab na log a toc na awd
Taw may on omma dawn ekyowl
Omma dawn ekyowl
המילה Idiot תורגמה ל-amadán. אולדפילד הפך את המילה ל-Ommadawn, אך עד היום אומר אולדפילד כי המילה עצמה חסרת משמעות. טוב כנראה שלא נדע בזמן הקרוב.
וכך אולדפילד יצא מנצח עם אחת מיצירותיו הטובות ביותר, עם סימפוניה פסטורלית הלוקחת את המאזין בחזרה למאה ה-13. היצירה מתחילה ברוגע כפרי אנגלי, ועם הזמן מתפתחת לכיוונים שונים. אולדפילד שבנוסף לכך שהוא מלחין מעולה, הוא גם נגן בחסד. אם שמים לב, וזה לא קשה במיוחד, אולדפילד מנגן על הגיטרה ליין אוריינטלי שקרוב יותר אל המזרח התיכון, מאשר אך אירופה הקרירה והירוקה. אולדפילד מגיח אל עוד מחוזות חוץ אירופאיות עם תופים אפריקאיים שבטיים (שהוקלטו באזור ושמו The Manor).
השיא של היצירה, על כך רבים מסכימים, היא כשמתחיל חלק שנשמע כמו סצנה של הקרבה פגנית, עם שירת מקהלה דרמטית, ואיתה הגיטרה שנשמעת כאילו נאבקת, בוכה, מנסה להשתחרר, כאילו היא הקורבן, עד שהחלק הראשון מסתיים בצלילי תופים אפריקאיים. אין ספק, שהחלק הראשון הוא הטוב ביותר ביצירה, החלק השני גם הוא נפלא. הוא זורם לאט, הוא פחות נועז (לא שזה דבר רע), והוא לא מנסה להרשים.
לקראת סוף החלק השני, נשמעת סצנה בה אפשר לדמיין פאב הומה באנשים שיכורים שמחים, כמו סצנה עליזה מ"שר הטבעות". בסוף החלק השני, מגיע קטע שלווא דווקא קשור ליצירה, אבל מסיים את האלבום בצורה נפלאה, בה אולדפילד נםד ממאזיניו, בשיר פולק פסטורלי בה הוא מדבר על כמה הוא אוהב לרכב על סוסים, בצירוף מקהלת ילדים, וכך מתפוגגות להן 36 דקות של מסע בארץ התיכונה.
Ommadawn יצא ב-21 באוקטובר, 1975, וגם הוא כמו קודמיו, הצליח לא רע בקרב הקהל, והגיע למקום ה-4 במצעד הבריטי. החלק השלישי של היצירה ושמו On Horseback יצא לאור כסינגל ב-14 בנובמבר של אותה שנה, על צד ב', כשבצד א' מופיע עיבוד לשיר חג המולד בשם In Dulci Jubilo.
אולדפילד הוכיח לחברת התקליטים שלו סופית, כי הוא נכס כלכלי. דבר שהפך לנטל בשביל אולדפילד. Virgin דרשו מאולדפילד לחזור על ההישג של Tubular Bells. הברכה הפכה לקללה. הבעיות שחווה בעקבות הדרישות האינסופיות גרמו למלחין הצעיר והמסכן להבין, שהוצלח ללא הדרכה וידע אל ההצלחה. במשך שלוש שנים, אולדפילד התבודד מן העולם, כשהוא נכנס להתמכרות לסמים, ללא שום דבר חדש באופק. האמן עשה לבסוף קאמבק כשב-1978, חזר עם Incantations, שהחזיר אותו למפה.
לסיכום, Ommadawn הוא יצירת מופת מבית אולדפילד. חובבי מוזיקה קלטית יתחברו אל האלבום בקלות. מי שמצפה לאלבום רוק רגיל, עלול להתאכזב. מדובר כאן באלבום מהנה להאזנה. הוא זורם, הוא נגיש, ובעיקר הוא מנותק מן המציאות, דבר מבורך שיש לעשות מדי פעם.
חברים, ברוכים הבאים אל השדות. תיהנו להאזין לאלבום - מייק אולדפילד - אומאדון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה