מאז דיוויד בואי הוציא ב-1969 את Space Oddity כנראה להיטו המצליח ביותר, שהפך אותו לשם, הוא לא הצליח לצאת מהשיר עצמו. הברכה הפכה לקללה, כשרוב הזמן באותה תקופה, הוא היה זכור אך ורק בגלל השיר הזה. החשש המתמיד מלהפוך לאמן של one hit wonder כמעט והתממש.
ב-1970, הוציא בואי את אלבומו השלישי The Man Who Sold the World שאף על פי שקיבל ביקורות משבחות, לא הגיע לקהל הרחב. הוא לא מכר מספיק בשביל להיכנס למצעדים. האמן חשש כי הקריירה שלו עלולה להגיע לסופה.
הדבר השתנה לטובה כשב-1971, יוציא בואי את הפרודיה שלו ל-My Way של פרנק סינטרה, אותה כתב ב-1968. בשנה ההיא, בואי תרגם מצרפתית לאנגלית שיר שנסון צרפתי בשם Comme d'habitude אותו כתבו קלוד פרנסואה, לבקשת מנהלו טוני דיפרייס. השיר אותו תירגם נקרא Even a Fool Learns to Love לא התקבל, ושנה לאחר מכן, פול אנקה רכש את הזכויות לשיר ותרגם אותו לאנגלית, מה שהפך ל-My Way, שהיה ללהיט היסטורי בביצועו של פרנק סינטרה.
הצלחתו של הלהיט גרמה לבואי לסיים את עבודתו, כפרודיה. הוא ניגש לכתוב את השיר בחדר ענקי וריק ובו היו שזלונג, מסך בסגנון אר נובו (זרם אמנותי), מאפרה ופסנתר. הוא כתב את השיר, בזמן שניגן על הפסנתר, וכל התהליך עצמו הסתיים באחר הצהריים.
הוא הציג את השיר לחבריו, והתהליך נמשך, כשהקלידן ריק ווייקמן (לפני שהצטרף ללהקת יס) הוסיף מלודיה משלו אותה ניגן על הפסנתר, ומיק רונסון הגיטריסט ושותפו המוזיקלי של בואי לאורך שנות השבעים, כתב את אחד מהעיבודים הראשונים שלו לכלי קשת. וכך יצא לעולם אחד מהלהיטים הגדולים ביותר במוזיקה הפופולרית, Life On Mars? שהחזיר לבואי את המומנטום שצבר. האמן ניצל, אך רוב האלבום עליו עבד לא פחות Hunky Dory היה גם הוא הצלחה גדולה.
מפיקו הנאמן של בואי טוני ויסקונטי, ראה כיצד הוא נהיה פחות ופחות מרכזי בעבודה. אם כנגן, כשהחליף אותו על הבס טרבור בולדר, ועל ההפקה כשהוחלף ע"י קן סקוט. זהו האלבום הראשון של בואי בו מנגנת כל להקתו שתהפוך לאחר מכן ל"עכשיבי המאדים" (מלבד ווייקמן שדחה את ההצעה בשביל להצטרף ליס). לצד סקוט, גם בואי עזר בתהליך ההפקה כשבעטיפת האלבום, מצוין כי האלבום הופק ע"י קן סקוט ובעזרת the actor. ה-actor הזה היה כמובן בואי.
ההקלטות לאלבום החלו ב-8 ביוני 1971 באולפני טריידנט בלונדון, כשלבואי לא היה בכלל חוזה הקלטות, והסתיימו חודשיים לאחר מכן באוגוסט.
התוצאה הייתה אלבום נפלא וחשוב בקריירה של בואי, שכלל מחוות לאנשים משפיעים בחייו של בואי כמו בוב דילן, אנדי וורהול ולו ריד עם להקתו הוולווט אנדרגראונד, שירי אהבה למיניהם, מיני אוטוביוגרפיה ועוד ועוד.
נפתח בלהיט Changes שגם הוא עשה לבואי עבודה טובה מאוד, העוסק בטבע האמנים להמציא את עצמם מחדש, והתרחקות מהרוק המיינסטרימי. עם עבודה מצוינת של ווייקמן על הפסנתר, ועיבוד נפלא של רונסון לכלי הקשת, המתכתב נפלא עם הלהיט הקלאסי. דמובר כאן בשיר קליט ויפה, עם פזמון שייזכר להרבה זמן בראשו של המאזין. אז פתחנו את האלבום בקלילות, ואנחנו ממשיכים.
ואז בא אחד השירים הכי אהובים עליי אישית מבואי. Oh! You Pretty Things עם נגינת פסנתר מושלמת מצד ווייקמן, המשתלבת נפלא עם בואי ששר על דור חדש אותו הוא מכנה הhomosuperior תוך הזכרתם של אישים משפיעים המיסטיקן אליסטר קראולי והפילוסוף פרידריך ניטשה. מלבד הבית, אי אפשר שלא לציין את הפזמון המושלם עם מהלך אקורדים קליט, ועבודה ווקאלית מושלמת המשתלבת בזמן עם קולו של בואי. ובמעבר חד, אנחנו עוברים לשיר הבא. יש לציין כי השיר עצמו ניתן למוזיקאי פיטר נון שהוציא את השיר כסינגל באותה שנה.
Eight Line Poem הוא מעבר מרגיע ויפייפה של בואי העובד במעבר חד, עם נגינה פשוטה של ווייקמן (בדיוק מה שצריך), עם נגינה בלוזית מידיו של רונסון על הגיטרה. כמו השם אומר, בואי שר פואמה בת שמונה שורות, ולאחר 2 דקות מסתיים השיר באקורד חותם של C, שמוביל אותנו לפסגת האלבום.
Life On Mars? מה כבר לא אמרתי עליו? מדובר כאן באחד השירים הטובים ביותר שיצאו אי פעם. בואי הצליח ליצור ממשהו אחד משהו אחר גדול יותר. אם אלו המילים המאוד מרתקות וסוריאליסטיות העוסקות בנערה מתבגרת התוהה לעצמה על חיים חופשיים במאדים, בשל העובדה כי היא חשה נשלטת ע"י הוריה (מין מרד מעורים). גם כאן, עבודת כלי הקשת מצוינת, ומגיעה לשיא דרמטי ומרגש בסופו. "חיים במאדים?" תמיד יהיה להיט מונומנטלי, וכל אדם האוהב מוזיקה חייב לשמוע את הלהיט הזה. לחדי השמיעה שביניכם, תוכלו לזהות כי בסוף השיר נשמע צלצול טלפון. כמחווה ידידותית הומוריסטית בעטיפת האלבום צוין כי השיר מוקדש ל-frankie.
כדי להקל את האווירה, מביא בואי את שירו Kooks. שיר פופי וחמוד עם פזמון קליט, אותו כתב הזמר לבנו שנולד דנקן. בואי כתב את השיר לאחר ששמע תקליט של ניל יאנג, ושם קיבל את הבשורות. כיום דנקן הוא במאי קולנוע מצליח.
Quicksand העוסק בתנועת השחר המוזהב, הוא שיר אקוסטי יפייפה עם פזמון נפלא ובלתי נשכח, בשבילי אחד מהרגעים היפים של בואי, הלהקה מצטרפת בהדרגה לבואי, יחד עם כלי הקשת ההופכים כל שיר באלבום הזה לגדול. רונסון בנוסף לגיטרה האקוסטית, ולעיבודים מנגן גם במלוטרון כפי שאפשר לשמוע בפזמון. סקוט המפיק עבד על האלבום הזה לאחר שסיים את עבודת ההפקה לאלבומו של ג'ורג' האריסון All Things Must Pass, שכלל ברובו צליל אקוסטי. סקוט המשיך לעבוד עם צליל אקוסטי ברוב האלבום הזה.
השיר הבא הוא שיר יפה וחמוד עם פסנתר מאוד 50s בשם Fill Your Heart שנכתב ע"י ביף רוס ופול וויליאמס. כשבמעבר חד הוא מתפוגג לטובת הפסיכדליה המטורפת של הבא בתור Andy Warhol שכשמו כן הוא, מחווה לאמן שהשפיע רבות על בואי באותה תקופה. זהו שיר פסיכדלי שמתחיל עם צפצופי מוג למיניהם כשברקע נשמעים בואי ורונסון מתכוננים לנגן, ואז מגיע השיר עצמו. גם הסאונד שלו מאוד פסיכדלי רחוק מאוד מהצליל של שאר השירים באלבום. יש לו אחלה פזמון, ובסך הכל מדובר בשיר טוב מאוד שקצת מתרחק מהאווירה של שאר השירים. רק יש לציין, שוורהול עצמו לא אהב בכלל את השיר הזה כשבואי השמיע לו אותו. השיר למעשה נכתב בכלל לזמרת ושמה דנה גילספי שגרסתה לשיר הופיעה לבסוף שנתיים לאחר מכן באלבומה Weren't Born a Man.
השיר הבא גם הוא שיר יפייפה ובו בואי שר עוד מחווה לאמן שהשפיע עליו מאוד, וזהו בוב דילן. Song for Bob Dylan הוא בעצמו פרודיה לשירו של דילו מ-1962, Song to Woody שהופיע באלבום הבכורה שלו, והיה הומאז' לאגדת הפולק וודי גאת'רי. כשבואי פותח את השיר כמו שדילו פתח שלו באותן מילים, כשבואי משתמש בשם המשפחה האמיתי של דילן צימרמן. בואי גם גותב על דילן כבחור עם קול של חול ודבק כפי שתיארה אותו הסופרת ג'ויס קרול אוטס. שיר זה שבוצע עוד בהופעה ב-BBC עם חברו של בואי, ג'ורג' אנדרווד (חבר להקת הKing Bees) תחת השם Song for Bob Dylan - Here She Comes, דומה לFill Your Heart במהלך האקורדים שלו, וסך הכל גם כאן בואי עשה מחווה יפה לעוד השפעה. כמובן שלא קשה להבחין, שבואי מחקה את שירתו של אלביס בחלק מהשיר, עוד מחווה לאמן משפיע.
סדרת המחוות מסיימת עם השיר לפני אחרון Queen Bitch, שהוא מחווה ללו ריד ולהקתו הוולווט אנדרגראונד. בואי היה מעריץ גדול של הלהקה, ואפילו הקליט קאבר לשירם I'm Waiting for My Man שהופיע בכמה אלבומי הופעה. מדובר כאן בשיר הכי רוק אנד רולי באלבום. כשבואי מתחיל לספור, רונסון נכנס עם הריף על הגיטרה החשמלית בצליל רוק כבד שלא שמענו הרבה מבואי מאז האלבום הקודם, שיר כיפי במיוחד שכיף להצטרף לקצב עם הריף הקליט מאוד שלו, ואנחנו קרובים לסיום.
מסיימים את האלבום עם הבלדה The Bewaly Brothers. בלדת פולק נפלאה עם פזמון נפלא ודרמטי, העוסק לפי בואי בתרבות האמריקנית. לקראת הסוף, הופך השיר למין המנון כמו שירו Memory from a Free Festival, עם שירה מעוותת וגיטרה אקוסטית מהדהדת, שלאט לאט מתפוגגים ומסיימים 39 דקות בריטיות עתירות הומור.
האלבום הביא לבואי חוזה הקלטות עם חברת RCA שנציגיה שמעו את האלבום, והחליטו להחתים אותו לחוזה של שלושה אלבומים ב-9 בספטמבר, כשהאלבום יצא ב-17 בדצמבר, 1971, והפך להצלחה. האלבום קיבל ביקורות טובות, אך לא הפך ללהיט סופית עד יציאתו של יצירת המופת Ziggy Stardust שנה לאחר מכן, שקיבעה סופית את בואי על המפה, ועם הוצאתו של Life On Mars? כסינגל שנתיים לאחר מכן, בשל הסנסציה סביב זיגי, לא היה צריך לדאוג יותר בואי לדעיכת הקריירה שלו. אפילו הוא אומר כי זהו אחד האלבומים החשובים ביותר שעשה, כשהוא מקבל ממעריצים שבחים על עבודתו, ולא רק על הלהיט שהפך אותו לכוכב. לאחר האלבום הזה, זיגי יצא לעולם, ולאט ולאט דיוויד בואי החל להתפוגג לטובת דמותו של זיגי.
לסיכום Hunky Dory, הוא אלבום נפלא וחשוב של סצנת הרוק האנגלית של שנות השבעים, הוא כולל בתוכו שירים מגוונים מסגנונות שונים, שמראים כי האמן מעולם לא היה נאמן לז'אנר אחד. זהו אלבום שמציג לנו את בואי כמו שהוא, ללא מה שיבוא אחר כך. Life On Mars? הוא ללא ספק מאסטרפיס שהפך את האלבום הזה לפופולרי יותר מכל שיר אחר באלבום, ומאז בואי לא הסתכל לאחור. תשמעו אותו, מומלץ. לא סתם האלבום נקרא על שם הסלנג למשפט: "הכל בסדר".
הנה האלבום להאזנה - דיוויד בואי - Hunky Dory
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה