סוף שנות השבעים, היו אחת התקופות הקשות ביותר שעברה הממלכה המאוחדת. בעקבות משבר הנפט, המערב היה שרוי במצב קשה. האזרחים הבריטים היו שרויים באבטלה, פשעים היו רבים, מרגרט ת'אצ'ר עולה לשלטון שמפלג את בריטניה למחנות של תומכים ומתנגדים, הנוער הבריטי זעם והחל לפתח תרבות נגד מחתרתית שנולדה מתוך ייאוש, תסכול וזעם.
הפאנק נולד באנגליה בסביבות השנים 1976-1977, והחל לצבור מעריצים, עם להקות שמתחילות לעלות לתודעה. להקות כמו הסקס פיסטולס, הקלאש, הראמונס ורבות אחרות שרו על מצבן הנוראי, ותיעבו להקות רוק משנות השישים והשבעים שעלו להצלחה פנומנלית, וחבריה הפכו לבורגניים.
בעקבות המשבר הכלכלי, חברות תקליטים החליטו לנקוט במדיניות חדשה. כל להקה שאפתנית שתלחין יצירות של 20 דקות לא תוחתם, כיוון שהחומר שלה לא רווחי מספיק. סינגלים. זה מה שצריך, בשביל לפרנס את העובדים.
להקות רבות מהעבר ראו את עלייתו של הפאנק. הם הבינו שזמן התהילה שלהם קצוב. הרכבים בעיקר מתחום הרוק המתקדם וההבי מטאל הפכו לדינוזאורים, והפסיקו ליצור עניין בתקשורת.
ג'נסיס הפכה בהדרגתיות ליצרנית להיטי פופ דביקים בהנהגת פיל קולינס, גם יס החלה לאט לאט לפנות אל כיוון יותר מסחרי עם אלבומים כושלים שלא התקבלו בקרב הקהל, בלאק סבאת' נכנסה למצב של הרס עצמי עם התנהגותם חסרת האחריות שהובילה אותם ליצירת אלבומים שלא הגיעו להצלחת יצירות המופת שלהם, לד זפלין ראו איך הסגנון האופטימי שלהם נזנח לטובת הזעם של הנוער האנגלי, קווין החלו לאט לאט לזנוח את סגנונם הגרנדיוזי, ג'נטל ג'ייאנט ו-ELP התפרקו מהר מאוד בעקבות מהפכת הפאנק, אפילו להקות צעירות באותה תקופה כמו ג'ודס פריסט לא הגיעו להצלחה של גיבוריהם למרות ביקורות טובות עד סוף העשור ועוד ועוד סיפורים עצובים של דעיכה איטית.
פינק פלויד היו בשיא הצלחתם אחרי שני אלבומים שהפכו לרבי מכר: The Dark Side of the Moon ו-Wish You Were Here. הם דווקא שרדו את התקופה הנוראית, אך שילמה מחיר כבד בקריירה שלה. האווירה הדמוקרטית והשיתופית בין חברי הלהקה התפוגגה עם עלייתו של הבסיסט/סולן/דיקטטור רוג'ר ווטרס.
הלהקה עצמה לא חששה מן התנועה החדשה ואף חלק מחבריה הביעו חיבה לכך. ניק מייסון אפילו הפיק להרכב הפאנק The Damned את אלבומם השני Music for Pleasure. באותו זמן, בחור זועם הידוע בתור ג'וני רוטן שהיה סולנה של להקת הסקס פיסטולס, הסתובב עם חולצה ועליה היה רשום: "אני שונא את פינק פלויד", אף על פי שהצהיר כי להקות פרוג כמו ואן דר גראף ג'נרייטור וגם פינק פלויד עצמם כהשפעות גדולות.
בעקבות המצב, ווטרס החליט על הרעיון המרכזי של אלבומם הבא. ספרו של ג'ורג' אורוול, חוות החיות שהפך לקלסיקה ספרותית מהפכנית בשל ההשוואה של השלטון והעם כחיות. הבסיסט לקח שלושה חיות: חזירים, כלבים וכבשים.
החזירים - הפוליטיקאים המושחתים אותם ווטרס תיעב במיוחד עם עלייתם לשלטון (מרגרט ת'אצ'ר ומרי ווייטהאוס הן הדוגמאות הבולטות)
הכלבים - אנשי העסקים הערמומיים וקשי היום, שרוב מטרתם, היא לעלות מדרגה בסולם החברתי ליציבות כלכלית
הכבשים - העם שרודף אחר מנהיגיו בצורה עיוורת, אשר מנוצלים רוב הזמן ע"י אותם "רועי הצאן" שלהם
בארבעה שירים (חמישה כיוון ששיר אחד חולק לשני חלקים) ווטרס מביע את זעמו על צורת השלטון והחברה הבריטית של סוף שנות השבעים, הוא מצליף בשנואים עליו בליריקה הצינית והקרה ללא רחמים. אלבום זה שהפך ליצירת מופת פלוידיות, גם סימן את תחילת המתחים בלהקה בעקבות שלטונו של ווטרס. בעבר פינק פלויד היו ארבעה חברים שעבדו על מוזיקה ביחד, ללא מאמצי סולו, ובצורה דמוקרטית.
אם Wish You Were Here היה אלבום יחסית מגובש, מלנכולי, ונגיש אל הקהל, הרי ש-Animals הוא ההפך הגמור. מר, סרקסטי, קר, חסר רחמים, עצבני ועוד ועוד.
ניק מייסון כבר נמחק מרשימת הקרדיטים על השירים עוד באלבום הקודם בשל עניינו במכוניות, כשהוא זונח את הכתיבה לטובת תחביב זה. ריצ'רד רייט הקלידן הצנוע הוזנח במוזיקה החדשה, כשהוא מספק רק שטיחי צליל למיניהם, ולא דומיננטי כמו בעבר. השפעתו הקלאסית התפוגגה באלבום זה, ולמעשה מדובר כאן באלבום רוק ישיר. דיוויד גילמור ניסה להתעמת לא פעם עם ווטרס בנוגע לצורת השלטון שלו. הוא קיבל קרדיט על הכתיבה אך ורק על היצירה Dogs, כשהוא גם מנגן על גיטרת בס באחד השירים(!). עד כדי כך שגילמור הוחלף בשיר Pigs on the Wing בגיטריסט ושמו סונאי ווייט (שניגן בת'ין ליזי) שניגן סולו גיטרה בשיר, אך אפשר לשמוע את הגרסה עם ווייט רק בגרסת ה-8 track של האלבום. ווטרס ומייסון דיסקסו ביניהם אם להוסיף את ווייט לצד גילמור על הגיטרה, דבר שלבסוף קרה.
Animals למרות אורכן של היצירות המרכזיות (מעל לעשר דקות), הוא אלבום יחסית קל להאזנה. יש בו את הסאונד הפלוידי הישן והטוב לצד הזעם הווטרסי שפירטתי. מדובר כאן באלבום טוב מאוד ומהנה להאזנה, אך יש להזהיר כי חלק מהמעריצים לא יתרגלו לשינוי עם ווטרס בקדמת הבמה ברוב השירים. המוזיקה שפעם התמזגה עם המילים באופן מושלם, הפכה לכלי עזר של הליריקה הנוקבת של ווטרס. לא מדובר כאן בפרוג רגיל. יותר בפרוג פאנק. יש בו יותר זעם, והמילים הפילוסופיות נזנחו, יחד עם ההשפעות הקלאסיות. אך אין לומר שזה לא אלבום פרוג, הוא עדיין כולל צליל שאפתני למרות שהוא מושפע יותר מרוק כבד ופאנק, יש בו בכל זאת ג'אז ובלוז שנכנס.
מיקום ההקלטה לראשונה, לא היה באולפני אבי רוד בהם עבדו רוב הקריירה שלהם. ב-Animals, מימנו חברי הלהקה בכספם הרב, את הפרויקט הבא כשהוא מוקלט בתוך בניין לונדוני שהפך בעזרתם לאולפן הקלטות בשם Brittania Row Studios.
אז האלבום הזועם הזה נפתח בשיר אהבה פולקי וקליל, רגע נדיר באלבום, ובו ווטרס שר על יחסיו בינו לבין אשתו קרוליין. Pigs on the Wing בחלקו הראשון פותח את האלבום בצורה יפה ונעימה לאוזן, שאני יכול להגיד שזה אחד הפתיחות היפות ששמעתי באלבום. המילים המכוונות לאשתו החדשה של ווטרס באותו זמן, גם קורצות לעוד ספר קלאסי של אורוול, 1984, ובו מסופר על שני אוהבים שחיים את חייהם תחת שלטון המדכא כל נסיון לחופש ביטוי. אחלה פתיחה, שתכין אותנו לעתיד לבוא.
והנה נכנסים אל מרכז היצירה עם Dogs שנמשך לא פחות מ-17 דקות, המציג את פינק פלויד הזועמת, או יותר נכון, ווטרס הזועם, למרות שזהו השיר היחיד באלבום עליו לא רק לווטרס ניתן הקרדיט (גם גילמור קיבל). הלחן התבסס על יצירה שנכתבה ב-1974 ובוצעה בסיבוב ההופעות לקידום Dark Side מול הקהל שלא הכיר את היצירה החדשה. השם הקודם שהיה You've Gotta Be Crazy, שונה ל-Dogs עם טקסט חדש ובו ווטרס תוקף את אנשי העסקים שתוארו מקודם, כשהוא משווה אותם לכלבים. הלחן עצמו נגיש ורגוע לפרקים עם הגיטרה האקוסטית של גילמור ושירתו המרגיעה. היום כל מעריץ פינק פלויד מכיר את המשפט You've gotta be crazy הפותח את היצירה, עם הזמן היצירה פונה לכיוונים שונים, עם הגיטרה המלטפת של גילמור בסולואים מדהימים כמו תמיד, ורייט מגבה אותו בפסנתר חשמלי אפרורי. קצת אפקטים נכנסים עם שירה מהדהדת, עם שירה עצבנית של ווטרס בבית האחרון שמסיים את החלק על הכלבים, ומשם חוזרים לחזירים.
עם צלילי גניחות חזיר, מגיח ריף הקלידים של רייט, עם הבס עליו מנגן גילמור, הגיטרה הזועמת נכנסת, וווטרס מתחיל לשיר על מה שמעצבן אותו בשיר קליט במיוחד (10 דקות בכל מקרה), בלחן רוק כבד במיוחד. ווטרס מפנה את חיציו על מרי ווייטהאוס שיצאה נגד הבידור הבריטי של ה-BBC ובה היא טענה שהוא משחית את הציבור, חוטפת מכה חזקה מהמוזיקאי העצבני כשהוא מזכיר את שם משפחתה בבית השלישי. ניתן לציון הסולו המגניב של גילמור על הגיטרה ובה הוא משתמש באפקט ה-talk box, שגורם לכלי להישמע כמו חזיר. Pigs (Three Different Ones) הוא התקפה זועמת, חסרת רחמים מצד ווטרס שנגע רק בקצה הקרחון בקטע זה, הוא יוציא את הכל החוצה בקטע הבא.
Sheep גם הוא 10 דקות שבסיסו גם ביצירה ישנה של הלהקה מהטור לקידום "הצד האפל" (יחד עם You've Got to Be Crazy שהפך ל-Dogs, ו-Shine On You Crazy Diamond) שנקראה Raving and Drooling, שהפכה ל-Sheep עם הטקסט הווטרסי הנוקב בעקבות הקונספט של Animals. הוא לכאורה נשמע כמו שיר רגוע יחסית כשנפתח בציוצי ציפורים, קולות כבשים, וסולו פסנתר חשמלי בלוזי במיוחד מידיו של רייט, הופך בהדרגתיות להתקפה מרושעת וחסרת רחמים על העם המושווה לכבשים הרודפות בצורה עיוורת אחר "רועה צאנם" (הפוליטיקאים). בקטע קליט במיוחד על אף אורכו מבקר בצורה חריפה על התנהלות החברה. הוא צועק יותר מאשר שר, ואומר לנו כי לא מדובר בסוג של חלום, זו המציאות, הדים מ-"Dogs" נשמעים לאורך היצירה עם הקול המהדהד של גילמור מהשיר ההוא. רייט מגיח בסולו סינתסייזר, ומשם עוברים לקטע אטמוספרי ובו ווטרס שר כפרודיה על תפילת "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" דרך ווקודר (מכשיר המתרגם קול אנושי לקוד), ומשם חוזרים לשיר עצמו, ובו ווטרס משנה את המצב ושואל: "שמעת את החדשות? הכלבים מתים!", כאן הוא משנה את הסוף הפסימי של אורוול ובו החזירים (קומוניזם) ניצחו, והופך את זה למרד של הכבשים, כנראה בהשפעת מהפכת הפאנק. Sheep הוא בשבילי הקטע הטוב ביותר באלבום, הוא אכזרי, ישיר, ומבשר על קריאה לעתיד טוב יותר, וכך מסתיימות להן שלושת היצירות המרכזיות, באותם צלילי ציפורים וכבשים.
וכדי להרגיע את המצב, מגיח ווטרס שוב עם Pigs on the Wing בחלקו השני, ובו הוא משתמש בלחן המרגיע עם הגיטרה האקוסטית ובליריקס גם משווה את עצמו לכלב לבסוף (any fool knows that a dog needs a home), וכך מסתיים לו אלבום זועם ופסימי בנימה אופטימית ומרגיעה כמו שהתחילה.
האלבום הוקלט בין אפריל לדצמבר 1976, ולאחר מכן, החלה העבודה על צילום העטיפה. חברת היפנוסיס שהוקמה ע"י חבריהם של הלהקה סטורם ת'ורג'רסון ז"ל ואנדי פאוול התגייסה גם באלבום זה, לעיצוב העטיפה החדשה. לווטרס היה רעיון: להוציא לאוויר הפתוח, בלון בצורת חזיר, אשר ירחף מעל תחנת הכוח בטרסי (אותה תחנה הופיעה גם בסרטם המפורסם של הביטלס, Help!). הסשנים לצילום הסתיימו ללא הצלחה, כשהבלון ריחף יותר מדי, ובעקבות זאת הוחלט ליצור את העטיפה באיור, שהציג את החזירון הקטנטן מעל התחנה. החזיר הזה הפך לאחד מהסמלים המובהקים של הלהקה, לא פחות מן המנסרה של Dark Side, או לחיצת הידיים של Wish You Were Here, כשריחף מעל האצטדיונים שהלהקה הופיעה בהם. החזיר עצמו גם כיום מופיע כאטרקציה בהופעותיו של ווטרס, כשהוא מצליח לעצבן אנשים רבים בייחוד אותנו הישראלים...
Animals יצא ב-23 בינואר 1977, והפך להצלחה אדירה אמנם פחות מקודמיו, אך הישג מרשים מאוד. האלבום הגיע למקום ה-2 במצעד הבריטי, ולמקום השלישי במצעד האמריקאי. עם יציאתו, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות יחד עם סנואי ווייט על הגיטרה עם גילמור, ובו ווטרס נחשף לאמת הזוועתית של האצטדיונים, אותם ממלאות להקות רוק שפעם היו קרובות כל כך לקהל. ההופעות האינטימיות של 100 איש לכל היותר, הפכו לאטרקציות הגורפות כסף רב, עם קהל של מיליונים. לקראת סיום הסיבוב, הגיע האירוע ששינה את ווטרס לעד. הוא ראה בהופעה מעריץ מתפרע וביקש ממנו לעלות לבמה, המעריץ הנלהב לבסוף חטף יריקה לפרצוף מווטרס שנגעל כל כך מהתנהגותו והבין כי היחס בינו לבין הקהל התדרדר, מה הביא לו לרעיון של החומה...
לסיכום, Animals הוא אלבום מאוד נוקב ורוקי יחסית לקודמיו. הוא שונה מאוד מכל מה שיצא לפניו, ומאז הפכה הלהקה לווטרס סולו. הבסיסט פיקח על הכל, והמוזיקה הפכה לכינור שני לעומת המילים. אפשר להתלונן המון על ווטרס ושיטתו באלבום, אך יש לומר כי התוצאה הניבה אלבום מדהים במיוחד, שאמנם סימן את סוף התקופה הדמוקרטית בלהקה עד שנות התשעים, אך בהחלט היה בעל אמירה משמעותית שמותירה רושם גם כיום. עם הזמן, הליריקה של ווטרס הפכה יותר אישית ופחות מובנת לקהל כשהוא מחטט בעברו בצער ובזעם גדול. כאן, אפשר פחות או יותר להזדהות, וכדאי לרוקיסטים להכיר את האלבום הזה. למי שרוצה, חייב להשיג את גרסת הרימסטר של האלבום משנת 2011 ע"י ג'יימס גאת'רי שהיה אחד המפיקים בחומה. הרימסטר של גאת'רי שיצא בעקבות הקמפיין Why Pink Floyd? שמטרתו לחשוף את פינק פלויד לקהל חדש וצעיר, ניקה היטב את הצליל המלוכלך של הויניל, והביא את האלבום בדיוק כמו שהוא צריך להישמע. הנאה מובטחת.
הנה האלבום לשמיעה - פינק פלויד - Animals
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה