קצת רקע לא יזיק נכון? סטיב האריס, בסיסט צעיר ומוכשר שהוא בנוסף גם כותב שירים לא רע בכלל, מקים בשנת 1975, את להקת איירון מיידן (מאנגלית: בתולת הברזל, מכשיר עינויים מימי הביניים), בהשפעת סרט שראה (הבחור חובב סרטים וספרים איכותיים), לאחר מספר חברויות במספר להקות אשר חלקן לא יכלו להתמודד עם השירים המורכבים שכתב. שנים חולפות, הופעות רבות, דמו, החתמה ע"י ענקית התקליטים EMI, ועשור חדש נכנס, עם הרכב שונה לגמרי מהמקורי.
ההרכב: סטיב האריס (בס, הרוח החיה מאחורי הלהקה), פול דיאנו (שירה, פליט להקות פאנק), דייב מארי (גיטרה, סולואים מטורפים), דניס סטארטון (גיטרה, סולואים מלאי feel), קלייב בור ז"ל (תופים, אנרגיות בלתי נגמרות). המטרה: להקליט אלבום רוק כבד כאסחיסטי שיאמצו הדבנגרים למיניהם. השפעות: פרוג רוק, הבי מטאל, בלוז רוק, רוק פסיכדלי משנות השישים והשבעים, פאנק רוק מצד דיאנו.
התוצאה: אלבום אדיר ומהנה להאזנה, שנחשב לאחד מהאלבומים הראשונים של הNWOBHM (הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי), ובזמנו זכה להצלחה גדולה, כשהגיע למקום ה-4 במצעד האלבומים הבריטי, ולווה בסיבוב הופעות מצליח שהגיע עד ליפן!
אז לפני שנכנס ברוס דיקינסון עם הקול האגדי, אדריאן סמית' עם הגיטרה הלא פחות דומיננטית, וניקו מק'בריין עם התיפוף המדהים שלו, כאן הכל התחיל, עם הרכב מדהים לא פחות מזה שמכירים כיום.
האלבום הוא היחיד שהופק, עם המפיק וויל מאלון, בזמן שהלהקה לקחה פסק זמן וניגשה לכתיבה, הקלטה, ומיקסינג באולפני מורגן האגדיים בלונדון. לאחר יציאת האלבום, האריס הביע את חוסר רצונו מן הסאונד של האלבום, אשר לדעתו הגיטרות לא היו כבדות מספיק, בטענתו הוא אומר שזה היה יכול לצאת אלבום נפלא וזה לא התממש.
אך עם כל הכבוד לדעתו של הבסיסט (ויש כבוד), האלבום הזה הוא אחד מאלבומי המטאל הגדולים של האייטיז, זה שגרם ללהקות כמו מטאליקה ומגאדת' לנסות את מזלן. אין ספק שאלבום הבכורה של המיידניסטים הוא אלבום רוק כבד מדהים שכל מעריץ רוק יוכל להתחבר אליו משועלי הרוק הוותיקים עד למטאליסטים הצעירים של היום.
כדי לתקן את הסאונד המעט מלוכלך בויניל המקורי, ב-1998, יצאה לאור גרסת רימסטר לאלבום האדיר הזה כשנוסף גם ספרון מעניין עם סיפורים מעניינים, ליריקס ותמונות וגם את השיר Sanctuary שבזמנו היה סינגל ללא אלבום. אם אתם maidenheads אז זוהי הגרסה הטובה ביותר למי שרוצה להשיג את האלבום.
הקריירה המוקלטת של מיידן, נפתחת עם השיר הראשון באלבום, Prowler, שהוא אכן קטע מדהים לפתוח אלבום אדיר יש בו את כל מה שמיידן הייתה באותה תקופה: שמחה, עבריינית, מגניבה, וקלילה בתכנים. השיר אשר הדובר בו הוא צעיר המשוטט ברחובות לונדון בלילה, מגובה בבס בשרני במיוחד של האריס, תיפוף מדהים עם שינויי מקצב מבית קלייבי, ושיתוף פעולה מדהים בין סטארטון ומארי, כשכל אחד מהם מפגין בסולו מיוחד משלו. זו הפינה לציין, עד כמה יחידת הגיטרות של מיידן מדהימה שבניגוד ללהקות מטאל כמו לד זפלין (גיטריסט 1) או מטאליקה (גיטריסט מוביל ומלווה), שני הגיטריסטים במיידן מגבים אחד את השני בסולואים בpower chords, שירתו של דיאנו שמושפעת מפאנק, אכן מתאימה לתוכן השיר, והוא נשמע צעיר ומלא חיים, הפזמון המדהים מונע מהמאזין לא לשיר יחד עם דיאנו, ולבסוף הלהקה מסיימת בסיום רוק נ רול אדיר, שמביא את הרושם, כי להקות כמו דיפ פרפל אכן העבירו את הבשורה הלאה. פתיח נהדר.
Sanctuary שבא אחריו, כמו קודמו הוא קטע מטאל קלאסי מדהים, שבו כל הנוכחים מפציצים עם אנרגיות מהולות בדיסטורשן. השיר אשר הדובר בו הוא רוצח, אשר מחפש מקלט ופונה לאיש זרה לבקש זאת ממנה, ובאותה הזדמנות לקיים איתה יחסי מין. הנושא המעורר מחלוקת לא מנע מהשיר להצליח מאוד. בעטיפת הסינגל נראה הקמע של הלהקה אדי, הורג את מגי, איור שכצפוי, עורר מחלוקת. פרט מעניין הוא שבהוצאה המחודשת של האלבום, מצוין כי אורכו של השיר הוא (00:00)...
השיר הבא, Remember Tomorrow, קצת שונה מקודמיו, כיוון שהוא יותר פילוסופי בתוכן שלו, ומתחיל בצורה שקטה ומלודית יותר, כשהבס של האריס מספק ליין נפלא כשהגיטרות מגבות אותו בסטייל גילמור. לאחר מכן, כשדיאנו שר באופן מלא רגש את השיר, החבר'ה מפציצים שוב בדיסטורשן דרמטי במיוחד, ודיאנו שר כמו אדם הקורא לתומכיו לצאת יחד איתו למאבק כלשהו (במיוחד בבית השני). הסולואים ושינוי המקצב הופכים את השיר לעוד יותר מדהים, כשהצוות מארי-סטארטון, מדהים ברגעיו היחידים בכל הקריירה הארוכה של מיידן. המשחק הדינמי של החלש-חזק משחק בשיר הזה, ואכן מוסכם ש"זכור את המחר" הוא אחד מהרגעים הגדולים של האלבום.
השיר הבא, מחזיר לאווירה הקלילה/כיפית/עבריינית של האלבום, כשמגיע השיר הבא Running Free. שהוא הפשוט ביותר באלבום. מתחיל במקצב תופים מקפיץ ובבס מגניב, לאחר מכן מצטרפות הגיטרות, ודיאנו שר על נער שמבלה את הלילה במעצר. לשיר יש כל מיני טוויסטים מפתיעים ומגניבים, אך רוב הזמן השיר מקפיץ ופשוט (למה? כי ככה זה צריך להיות), מה שהביא את הלהקה להופעתה היחידה בתכנית הגדולה, Top of the Pops כשרבות מגיבוריהם של חברי הלהקה הופיעו בה (ג'טרו טאל, ג'נסיס, בלאק סבאת').
השיר הבא (סליחה יצירה) הוא לטעמי הקטע הטוב ביותר באלבום. Phantom of the Opera הוא מיני אפוס אשר מגיע לו בכבוד התואר פרוטו פרוג מטאל. האריס תולעת ספרים מושבעת כתב את המילים העוסקות כצפוי בספר הידוע פנטום האופרה (שהפך לאחר מכן, למיוזיקל הידוע בניצוחו של אנדרו לויד וובר). לאורך כל היצירה יש את כל מה שהופך אותה למדהימה, המילים המעניינות, השילוב המצוין בין רוק מתקדם להבי מטאל, גרוב ודיסטורשן מקפיצים לצד שינויי מקצבים, והברקות אינסטרומנטליות. ראוי לציון, הפרק השני של היצירה, שמתחיל עם הליין המדהים של האריס, המוכיח עד כמה הוא שולט בכלי שלו, המצטלב יחד עם הגיטרות, כל זה מתפתח בצורה המושפעת ממוזיקה קלאסית, ורק נותר להגיד שמיידן עשו את אבותיהם הפרוגרים הרוחניים (פינק פלויד, ג'נסיס, יס, ג'טרו טאל, קווין וכל החבר'ה) גאים. אל הקטע הזה מעריצי רוק מתקדם (כמוני) נמשכים כמו מגנט, לאחר החזרה אל הנושא המרכזי, מסיימת הלהקה את השיא של האלבום הזה שרק הולך ונהיה טוב יותר...
הקטע הבא Transylvania, הוא אינסטרומנטלי וגם הוא מאוד פרוגרסיבי במבנהו. הלהקה היטיבה לשים את דיאנו בצד למשך 4 דקות, והלהקה מפציצה בהתחלה מעוררת השראה, כשל החבר'ה מראים עד כמה הם מ-ו-כ-ש-ר-י-ם!!! קלייב יודע להיכמס בזמן, הדיאלוגים בין הגיטרות מדהים כל פעם מחדש, והאריס מוכיח שמוחו מנפיק לחנים מדהימים. לבסוף כל הלהקה מסיימת עם סוף אדיר ומשובח שעובר במעבר חד, אל הקטע הבא.
Strange World הוא הקטע הכי משונה באלבום, בגלל שכל כולו power ballad, שאינו מורכב מתיפוף מהיר, או דיסטורשן חורך אוזניים, מדובר כאן בקטע מדהים, שמגיע בדיוק בזמן להפסקת נשימה, מכל האגרסיות שהיו לאורך האלבום. דיאנו שר נפלא, והליריקה האניגמטית של האריס שכנראה עוסקת באוטופיה, רק מעוררות רושם רב על הלהקה הזו שהיא לא עוד סתם הרכב שבא לבדר הדבנגרים, אלא מוזיקאים ברמה גבוהה שיודעים להפיק אלבומי הבי מטאל מדהימים. הקטע מסתיים במסתוריות, ומתפוגג לו אט אט, וכמה שניות של שקט, מובילות אותנו לשיר הלפני אחרון.
Charlotte the Harlot היחיד שלא נכתב ע"י האריס (מר מארי מקבל את הקרדיט) הוא הארד רוק משובח שכולל ריף מגניב, בית מקפיץ שדורש הדבנגינג, פזמון שמסרב לצאת מהראש, קטע מעבר כדי להרגיע קצת את העניינים, וסולואים אדירים מהצמד מארי-סטארטון. השיר הזה מדבר על הממ.. ובכן, זונה. והוא השיר היחידי בכל הקריירה של הלהקה, שכולל מילה גסה. עדיין לא עוצר מליהנות מהשיר הזה.
לבסוף מגיע הגראנד פינאלה, שיר הנושא את שם האלבום והלהקה, שמתחיל בריף מגניב שמגובה ע"י גיטרה שנייה, ולבסוף מצטרפת כל הלהקה. קטעי הבית והפזמון, לא עוברים בשתיקה והמאזין פשוט שר יחד. השיר הזה הפך לחובה בהופעות, שעד היום, גם לאחר עזיבתו של דיאנו, מנוגן יחד עם Running Free ופנטום האופרה. השיר כצפוי מנוגן בדרך כלל בסוף ההופעה. הקטע הזה מסיים את האלבום הזה בנימה כיפית, ומשאיר את המאזין מסופק מ40 דקותיו האנרגטיות.
האלבום כאמור, היה להצלחה אדירה, והוביל לסיבוב הופעות מוצלח, שלאחר מכן בא האלבום Killers, שהיה קצת פחות מוצלח, אך עדיין נפלא ולא מאכזב, ואז התחילו הבעיות עם הגרסה המסוממת של דיאנו, פיטוריו של האחרון, והבאתו של הסולן האדיר דיקינסון ויחד עם זאת ההצלחה, אך זה סיפור לפעם אחרת.
עטיפת האלבום, ששיקפה נאמנה את רוב התכנים הליריים באלבום, צוירה ע"י דרק ריגס שאיוריו הפכו למזוהים ביותר עם הלהקה. ריגס שהושפע מעטיפת אלבום פאנק, החליט לקחת דמות מפלצתית דמוית שלד, שמוצבת בתור פרחח ברחובות בחשוכים של אנגליה. וכך כמו שרוג'ר דין, הפך את יס למוצר ידוע מבחינה ויזואלית עם הלוגו המפורסם, והעטיפות הפנטסטיות (מלשון פנטזיה), ריגס הפך את אדוארד הגדול לסמל המסחרי של מיידן, שבלעדיו ספק אם מיידן הייתה מקבלת הכרה גדולה יותר. אדי מאז הופיע על כל עטיפות האלבומים והסינגלים של מיידן (מלבד Flight 666 משנת 2009).
ככה האלבום יצא לאור לראשונה בשנת 1980 עד שעטיפתו שונתה ב-1998 (ראו תמונה למעלה)
לסיכום Iron Maiden, הוא אחד מאלבומי המטאל הקלאסי הגדולים ביותר שמגיע לו התואר אלבום מטאל קלאסי. קולו של פול דיאנו מתאים לאווירה האנרגטית של האלבום, והוא נשמע מלא אנרגיה (בניגוד להיום בגרסה השמנה/זקנה שלו), קלייב בור הוא מתופף נהדר, הצמד מארי-סטארטון הוא מדהים בשיתוף הפעולה שמקטע לאחר זמן קצר לאחר עזיבתו של סטארטון שניסה לכוון את הלהקה לכיוון יותר א-לה 10cc (קשה לדמיין את זה), וכמובן המנהיג שבלעדיו אין מיידן, סטיב האריס שכל לחניו ומילותיו מצאו את דרכם לאלבום הנפלא הזה, מוכיח עד כמה הוא חלק בלתי נפרד ולמעשה הראש של איירון מיידן. אלבום הבכורה של הביטלס של הNWOBHM, הוא חובה להאזנה, ואסור לדלג עליו. אם אתם רוצים להיכנס למצב של התפרצות אנרגיה, זה מתאים לכם בול.
ועכשיו הנה האלבום המלא לשמיעה (עם בונוס): איירון מיידן אלבום הבכורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה