Close to the Edge של להקת יס שיצא ב-13 בספטמבר 1972, נחשב ללא ספק לאלבום מופת בפנתאון הרוק המתקדם. ההרכב הבריטי שהיה באותה תקופה עדיין צעיר, רעב, ובעל השאפתנות לחדש, הגיע לאחד ההישגים הגדולים של הלהקה, ושל הרוק הבריטי בכלל. כל הנוכחים מפגינים שיתוף פעולה וביצוע מעולה, שרק מעורר קנאה בפיסה אמנותית זו.
ג'ון אנדרסון כרגיל, אחראי על החזון האמנותי של ההרכב, השירה, והליריקה. כריס סקווייר המנוח אחראי על גיטרת בס. סטיב האו על הגיטרות. ריק ווייקמן אשף הקלידים, וביל ברופורד על התופים בהקלטותיו האחרונות עם הלהקה לפני שעזב למתחרים, קינג קרימזון. אסור לשכוח גם את אדי אודפורד הטכנאי והמפיק של הלהקה שעשה ללהקה פלאים, ועזר לה להגיע למטרה שאליה כיוונה. אודפורד שלאחר מכן, נכנס להתמכרות קשה לסמים, הפך לחבר השישי של יס, וקיבל את הכבוד להופיע על גב העטיפה יחד עם שאר חברי הלהקה.
אחרי ההצלחה הפנומנלית של הלהקה עם האלבום Fragile, שהקפיץ את הלהקה לליגה הבינלאומית, והפך אותם ממוסיקאים תפרנים למיליונרים, החליטו יס לאחר סיבוב הופעות מוצלח, שהם רוצים להקליט יצירות ארוכות של ממש, שעוברות את מחסום 10 הדקות. אז הלהקה נכנסה ב-1972 לתקופת חזרות באזור ושמו Shepherd's Bush, כשג'אמים ספונטניים מולידים את מה שיהפוך ליצירות המרכיבות את האלבום. בנוסף לג'אמים, הלהקה דנה בנושא הלחנים ואיך יישמע מה וכו'... כל זה באווירה דמוקרטית, כשכל אחד תורם מחלקו. בחודש מאי, נכנסה הלהקה לאולפני אדוויז'ן בלונדון וההקלטה החלה.
מלבד ווייקמן שלמד באוניברסיטה המלכותית של המוזיקה, אף אחד מחברי הלהקה לא ידע תווים. הם ניגנו שעות על גבי שעות עד שמצאו חלקים מתאימים ותפרו אותם יחדיו לקבלת יצירות אחידות. התוצאה הייתה שלושה קטעים ארוכים במיוחד, אשר הציגו את החזון האמנותי של הלהקה, ומציג אותם באחת מהתקופות הפוריות ביותר שלהם. לחבר'ה מגיע שבח מיוחד.
האפוס הראשון שנושא את שם האלבום, נולד כתוצאה מהרצון של אנדרסון לבנות יצירה ארוכה ומורכבת, לאחר שהקשיב ליצירותיו של המלחין הדגול, יאן סיבליוס. בעטיפה מצוין כי על המוזיקה והמילים אחראים אנדרסון והאו בלבד. אז אחרי פתיחה מיסטית ומרגיעה של ציוצי ציפורים ופכפוך נחלים, מגיעה הלהקה בהתקפה, עם מנגינה דינמית, שנשמעת מעניינת בשמיעה הראשונה, ולאחר מספר האזנות, התמונה מתבהרת. במשך כל היצירה, פונה הלהקה לכיוונים שונים, שכל מילה לתיאור היא מיותרת, פשוט לשמוע ולהתענג על המאסטרפיס. אגב, האורגן הכנסייתי שנוגן ע"י ווייקמן, הוקלט בכנסיית St. Giles-without-Cripplegate בלונדון. זה כנראה הגיע מסקווייר וווייקמן שבאו מרקע של מוזיקה כנסייתית. סקווייר בילדותו היה חלק ממקהלת נערים בכנסייה.
המילים של אנדרסון, עוסקות לטענתו ברומן "סידהרתא" מאת הרמן הסה, וכוללות את הדימויים הרוחניים-היפיים על המבט האופטימי כלפי העולם. אנדרסון אמר גם בראיון כי השיר עוסק בחלום שהיה לו כשהוא עובר מהעולם שלנו לעולם אחר, והוא אחוז התרגשות עם העולם המשונה והמופלא שאליו עבר, כשהמוות אינו מפחיד אותו עוד. השם של היצירה, כנראה ייצג את מצבו של ברופורד, שמאס בסגנונה של יס, וגם יחסיו עם סקווייר לא היו בשמיים. הסיבות למה עזב לקינג קרימזון מיד אחרי הקלטות האלבום. ברופורד היה קרוב לקצה, והוא עבר את הקצה בסוף ההקלטות.
מיד בא האפוס הבא And You and I, שהתחיל בתור שיר פולק רוק אקוסטי שנכתב ע"י אנדרסון והאו, ולאחר מכן פותח לממדים של מיני סימפוניה מדהימה. אחד הרגעים הגדולים של הלהקה, ולדעתי אחד מהלחנים היפים ביותר ששמעתי, הוא עם המלוטרון של ווייקמן, וגיטרת הסלייד של האו, שהייתה חדשנית והוציאה צלילים משונים בגדר של מדע בדיוני. רחוק שנות אור מהגיטרה החולמנית של גילמור עם פינק פלויד. הלהקה מגיעה לשיא דרמטי וגרנדיוזי, חוץ מזה כל השיר נפלא בלחנו הפסטרולי, שלא נמאס לשמוע. למרות שלצערי, אני לא מבין מה אנדרסון ניסה להגיד ביצירה, האם זה שיר אהבה או עוד פואמה העוסקת ביופיו של הטבע, העולם, הנפש הפנימית וכו'? הסבר מפורט מצד הסולן יהיה חיוני בהחלט.
לסיום הארוחה, מגיעה היצירה הקצרה ביותר באלבום (9 דקות) עם השם המשונה Siberain Khatru, שנפתחת בצורה יותר קלילה ופחות גרנדיוזית וסימפונית, עם האינטרו הפ'אנקי של האו על הגיטרה. אמנם השיר מאוד קצבי וfunky בבסיסו אך הוא עושה גיחות אל עבר הסגנון המזוהה עם יס, לציון מיוחד הוא כמובן קטע השירה כשכל אחד מגבה את השני. קולו של סקווייר נותן גיבוי נפלא לקולו הגבוה והצפצפני של אנדרסון. לסיום, מסיימת הלהקה במנגינה שנמשכת עד ההתפוגגות וכך מסתיים לו אלבום מדהים ומעורר השראה.
בסיום ההקלטות, הודיע ברופורד שהוא פורש מיס לטובת קינג קרימזון בהנהגתו של הדיקטטור החביב, רוברט פריפ. כנראה בעקבות מיאוסו של המתופף שהגיע מרקע ג'אזי בנוגע למוזיקה של יס. קינג קרימזון באותה תקופה פנתה לסגנון אפל יותר הפונה לג'אז פיוז'ן, והגישה האילתורית היא בדיוק מה שברופורד חיפש אז. אף על פי שאנדרסון אפילו תרם את קולו באלבום של קרימזון Lizard שנתיים לפני כן, הלהקה חשה נבגדת שהמתופף עזב אותה. בריאן ליין מנהלה הקשוח של הלהקה, דרש מברופורד לשלם 10,000 דולר כפיצוי, למרות שהמתופף דאג למצוא לו מחליף - אלן ווייט. ברופורד עד היום זועם על המנהל בשל דרישתו המוגזמת.
בנוסף, ברופורד לא הסתדר עם סקווייר, ואופן העבודה עם הלהקה כבר לא התאים לו יותר. המתופף חובב הג'אז, רצה לנגן בחופשיות ללא דיונים לגבי האופן בו המוזיקה תישמע. סיפור ידוע בקרב חובבי יס, הוא שברופורד שהיה עייף ומשועמם מהעבודה הקשה, והלך לישון בפינה באולפן כשהוא תשוש ועייף, וכשהתעורר בבוקר, מצא את חבריו באותה תנוחה שבה ראה אותם לפני שנרדם. המתופף סיכן את ההצלחה הכלכלית שלו לטובת הגשמת שאיפותיו המוסיקליות שהתגשמו והגיעו להצלחה, כשרוברט פריפ וחבריו המציאו את הרוק המתקדם מחדש עם Larks' Tongues in Aspic שיצא שנה לאחר מכן.
אלן ווייט ניגן באותה תקופה עם ג'ו קוקר, אחרי נגינה עם שמות ידועים כמו ג'ון לנון ויוקו אונו בלהקתם Plastic Ono Band. סגנונו של ווייט היה יותר רוקי ופחות מורכב וג'אזי מסגנונו של ברופורד, והבחור למד במשך שלושה ימים את כל החומר של הלהקה לקראת סיבוב ההופעות הקרב כשללהקה מתופף חדש.
אז לסיכום, Close to the Edge הוא אחד מאלבומי הרוק המתקדם הטובים ביותר, והרוק הבריט בכלל. כל החברים פשוט מבאים את הבסט שלהם. אנדרסון שר בקולו הנפלא והמלאכי, סקווייר מבריק על בס הריקנבייקר אשר מספק צליל שמן בשרני שאמנם נותן בסיס לשאר החבר'ה, אך בהחלט לא נשמע ברקע כמו כל גיטרת בס. האו כרגיל מבריק על הגיטרות ועל כל דבר שיש לו מיתרים (סיטאר וכו'...), ווייקמן עם אצבעותיו הזריזות על כל מחלקת הקלידים, מוכיח שוב עד כמה הוא קלידן וירטואוז, וברופורד מפגין נגינה נפלאה ברגעיו האחרונים עם הלהקה. ואודפורד הצליח להגשים את השאיפה של חברי הלהקה וגם לו מגיע קרדיט.
כל המשתתפים יצאו מנצחים, כשהאלבום הפך לרב מכר, שהגיע למקום ה-4 במצעד האלבומים הבריטי, ולמקום ה-3 במצעד האמריקאי.
עוד בחור שבלעדיו ספק אם יס הייתה כמו שהיא היום, רוג'ר דין הגרפיקאי שעבד עם הלהקה עוד ב-Fragile, הוסיף לאלבום הירקרק הזה, את הלוגו הכל כך מזוהה עם הלהקה, וכשפותחים את האלבום לרווחה נכנסים לעולם הדימויים הפנטסטי של הלהקה, כשנופים סוריאליסטיים נשקפים לעיני המאזין. כמה שנים אחר כך, הלוגו של יס הפך לכה ענק שהפך למרצ'נדייז רווחי שמזרים כסף לכל המעורבים עד היום.
עם האלבום הזה (לדעתי הכי טוב שלהם) השפיעה על הלהקה על להקות רבות גם מעבר לרוק הפרוגרסיבי. כשלהקות כמו איירון מיידן מציינות את הלהקה כהשפעה גדולה, ואפילו רד הוט צ'ילי פפרז שלקחו בעיקר את השיר Siberian Khatru כהשראה. זה רק מוכיח שלהקות עם יצירות כה מורכבות כמו יס, יכולות להשפיע על הרכבים פופולריים.
חובה בכל בית מוזיקלי, להשיג בגרסת הרימסטר מ-2003, עם בונוסים מעניינים.
אז חברים, הבה נעבור אל העולם המופלא עם האלבום הזה. יס - Close to the Edge
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה