הקדמה: זו לא בדיחה! אני באמת מתייחס לזה בשיא הרצינות האולטימטיבית. זה יהיה מעין מבט פסאודו נוסטלגי, אבל מספיק! בואו ניגש לעניין. מיועד בעיקר לילדי תחילת שנות 2000 כמוני.
בתור יליד 2000, אני שם לב לעולם שמשתנה, הטרנדים האינסופיים ולפעמים, גלישה לנוסטלגיה, שבמקרה הטוב יכולה להיות יפה, ובמקרה הרע, נראית זקנה. כבן אדם שמעדיף יותר להתמקד בכאן ועכשיו, אני עדיין אוהב מדי פעם להסתכל אחורה לדברים שאהבתי. אבל למעשה, אף פעם לא נטשתי את הדבר הספציפי הזה, ולמען האמת, הוא נשאר איתי צמוד מאז שהייתי ילד קצת יותר קטן. ובכן, כמו הרבה ילדי שנות ה-2000 כמוני, גדלתי על סדרת הטלוויזיה בובספוג מכנסמרובע. מה?! בחייאת, מה אתה רציני איתי? מה אתה דוחף לי את הספוג הזה עם החבר האידיוט שלו? טוב, זו הולכת להיות הסתכלות שונה לגבי הסדרה שעיצבה את חיי. היום, כשאני צופה בסדרה, קולטים פתאום את כל האמצעים החינוכיים בנוגע לתחומים שונים לצד הנונסנס הילדותי והאהוב שגורמים לך לחשוב "וואו"... מדובר בסדרה שעוד תהפוך לקאלט ותמשוך עוד הרבה צופים אני מקווה.
אבל למה אני בעצם מדבר על הסדרה? ובכן, קצת יחד עם השנים הראשונות כשהתחלתי להקשיב למוזיקה, התחלתי לשים לב לפסקול של הסדרה. לפתע, קלטתי את היופי העצום שמסתתר גם במוזיקה של הסדרה הזו. ממש ככה. בין אם בשירים שהתנגנו בפרקים, הפסקול ברקע או אפילו אלבומים שהוציאו חומרים מקוריים לגמרי (כן כן), היה בזה קסם ילדותי נאיבי ולצד זה, גם כתיבת שירים נהדרת, שלא הייתה מביישת את הביץ' בויז, אואזיס ואפילו טום וייטס (ועוד נגיע לזה). רוב השירים בסדרה הזו באזור הsunshine pop. שירי פופ רוק מלודיים מרוממים, שבהחלט עומדים בזכות עצמם ולא רק בתור פזמונים שתורמים להתפתחות הפרק. במהלך הפרקים, רוב הסיכויים שנתקלתם בשירים שתפסו לכם את האוזן, בין אם באמת משהו שנתקע בראש או איזה meme משעשע. אפשר לחשוב על כל כך הרבה דוגמאות: שיר המחנה, שיר הכיף. ממש מיני מערכונים שחבר'ה כמוני שרים בעל פה כמו מערכון של הגשש.
במהלך השנים, כמה להקות ואמנים בעצמם נתרמו לתרום שירים מקוריים משלהן לשיר או פרק. והרשימה נפלאה. בדרך כלל הרכבי אלטרנטיב עם רוח ילדותית כמו של הסדרה: הפליימינג ליפס, ווילקו, ween, אפילו טוויסטד סיסטר, מוטורהד ופנטרה. אבל אי פעם הסתכלנו בשירים האלה ממש עמוק, שראויים להיות משהו שיתנגן לנו על המערכת לא פחות מאלבום נפלא שאנחנו רגילים לשמוע ביומיום. אז כדי להקל על כל העניין, אני אסתכל על אלבומים שהוציאו ניקלודיאון במסגרת ההצלחה העצומה של הסדרה. בשניים מהם אתמקד. ואלה the yellow album ו-the best day ever.
האלבום הצהוב, הבנתם את הרפרנס. בכל מקרה, בואו ניכנס אל השירים ששם. בעיקרון, מדובר בדברים שאם היינו שומעים ברדיו, לא היו אומרים לנו הרבה. אבל בגלל העובדה שמדובר בשירים שעיצבו לחלקנו את הילדות יחד עם הפרקים עצמם, נותנים להם משמעות גדולה יותר. בואו נסתכל רגע על שירים נפלאים שהייתי מכניס לפלייליסט בלי בעיה. מרכזי במיוחד, Underwater Sun. שיר שהיה באחד הפרקים המיוחדים של הסדרה, שאותו שר לוקס אינטריור. הסולן המנוח של להקת הפאנק The Cramps. שיר סרף רוק יפיפה בנאיביות שלו. רוק ילדותי שכזה עם פזמון שאי אפשר שלא לשיר אותו, ולא לחלום על השמש התת מימית, ריחוק מכל הצרות היומיומיות, ולבלות את החיים בסביבה מימית יותר.
אפילו קטעים הומוריסטיים לחלוטין כמו Stadium Rave נשמעים כמו רייב נפלא שאפשר היה להשמיע במסיבה. או Gary's Song בלדה חמודה וקצרה עם פוטנציאל לסנטימנטליות. שאר השירים מוכרים במיוחד, וחבל יהיה להיכנס לעומק ולנתח אותם. זו לא המטרה. וכמובן, גולת הכותרת, Sweet Victory, מה שנשמע כמו חיקוי להמנון הנצחי של קווין, We Are the Champions, נשמע כמו שיר נפלא שעומד בזכות עצמו. הוא נשמע קיטשי. אבל הקיטש הזה רצוי ומכוון. בואו נסתכל גם על שירים אחרים שיכלו להיכנס לאלבום הזה כמו Very First Christmas to Me, האמת לא נשמע בסגנון חג המולד, שוב יפיפה ונאיבי, שספציפית אצלו יש מהלך אקורדים יפה במיוחד עם המודולציה לסולם מי מז'ור, הוי כמה נפלא, רק שמיעה תועיל עם זה.
כמובן, כמובן, כמובן, שלא נשכח גם להסתכל על האלבום עם הלהיט כנראה הכי מפורסם שיצא אי פעם מהסדרה, The Best Day Ever. הכל מתחיל לו לאחר שידור הפרק עם אותו השם, שכל כך הצליח ומשם זה עבר את גבולות המסך ומצא את עצמו מונצח בדיסק. טום קני, האיש והספוג, אשר מדבב את דמותו של בובספוג עד עצם היום הזה, יחד עם המפיק אנדי פיילי, שמאחוריו היסטוריה של הפקת סלבס כמו בריאן וילסון, החליטו שהם רוצים בעקבות הפרק, לכתוב מעין אלבום קונספט. אולי בהשפעת The Who Sell Out, האלבום מתנגן בעצם כמו תחנת רדיו דמיונית בשם WH20 בה משודרים שירים שאותן שרות הדמויות המרכזיות של הסדרה, יחד עם כל מיני הפסקות קטנות של פרסומות ואתנחתאות קומיות. הסגל שהתגייס לנגינה: חצי מהחבר'ה שניגנו במאסטרפיס הנצחי Pet Sounds, בריאן וילסון בכבודו ובעצמו שתרם קולות רקע, טוני ראמון מהראמונס, ג'יימס ברטון הגיטריסט של אלביס ועוד ועוד מספר שמות.
האלבום כולו מושפע בעיקר ממוזיקת פופ פסיכדלי של הסיקסטיז. שיר הנושא הוא ההמנון הגדול. ובאמת, נשמע כמו משהו שיכל להשתלב בלי בעיה בסיקסטיז העליזים. האורגן המתקתק, הפזמון הנפלא רק מראה על העובדה שיש פה כתיבת שירים נפלאה לא פחות, מכתיבת פרקים מוצלחים. אפשר לציין עוד שירים נפלאים וקליטים כמו Under My Rock, Employee of the Month. מלבד שיר הנושא, אף אחד מהשירים לא הופיע באף אחד מן הפרקים בסדרה. מדובר בשירים מקוריים לחלוטין בלי קשר לסדרה שסובבים סביב הדמויות והאפיון שלהן. אפשר רק להעריך את המאמץ הנפלא בלי להתרפק על שירים מן הסדרה, אלא לכתוב אלבום של ממש, שיכול לקבל יחס מכובד לא פחות מחלק מהמרצ'נדייז שיוצא בעקבות ההצלחה המאסיבית של הסדרה. שיר אחד ומיוחד, אני אשמח מאוד לציין והוא Fishin for Money אותו שר יוג'ין קראב. הבוס חובב הכסף. מדובר בשיר שנשמע כמו משהו שטום ווייטס היה עושה. ממש ככה. מין תערובת של שיר פיראטים לקברט אפל עם אווירה מאוד שיכורה. כבר השתכנעתם?
קני (מימין) ופיילי
במהלך השנים, נוספו עוד מספר שירים לא רעים בכלל עם העונות החדשות, כמו It's High Tide Time to Go on Tour ו-Never Give Up. שירים מתוך פרק שניסה לסקור מעין קריירה מוזיקלית קצרה שכזו. האחד שיר רוק אצטדיונים כיפי במיוחד והשני שמשום מה נשמע לי כמו משהו שהיה יכול להשתלב ב-Division Bell של הפלויד, כן עד כדי כך. ובכן, אני חושב שניסיתי להביא פה פרספקטיבה שונה לגבי אחת הסדרות הכל כך מבריקות שאי פעם שודרו על המסך. יש פה גם מוזיקה טובה, לא פחות מרגעים נפלאים וגדולים. אז מה אומרים, מוכנים ל-F.U.N.?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה