היום, לפני 10 שנים, הלכה לעולמה אחת מהנשמות הכי גדולות שעולם המוזיקה אי פעם ידע. אישה שהקדישה את עצמה לרוחניות, שלווה תמיד, ניסיונית, בלתי מתפשרת, פורצת דרך, מלחינה בחסד, ובכל זאת היא ידועה בעיקר כאשתו של. אני מדבר כמובן על הגברת אליס קולטריין. אחת המוזיקאיות הכי אהובות עליי אי פעם. וכמו עם ג'ניס ג'ופלין ברוק ואהובה עוזרי במוזיקה המזרחית, אליס שלטה והפכה לאחת מהכוחות המרכזיים בז'אנר הכל כך מאופיין ע"י גברים - ג'אז. אבל אליס הייתה הרבה יותר מזה. לא עניין אותה בלוז, פנטטוני, I II V, וכל הדברים האלה שלומדים בברקלי. אליס לקחה את הג'אז למקום אחר. יותר ניסיוני, יותר רוחני, והראתה שאם רוצים לעשות אוונגרד, לא צריך להיות רועשים ופסיכוטיים בצליל. מדובר בעיניי בכוח מרכזי ועצום שזכינו שתהלך על האדמה הזו. גאונה מוזיקלית שאוי באסה, עם כל הטוב שבדבר, התחתנה עם איזה אחד, ג'ון קולטריין, ועד היום, נודעת בעיקר בשל העובדה כי היא כאמור: אשתו של.
אז כולנו מכירים ואוהבים את ג'ון. כל ג'אזיסט ואוהב מוזיקה בכללי שמכבד את עצמו, מכיר, יודע, מעריך וגם אוהב את היצירה של האיש האדיר הזה. אבל האם אי פעם שמעתם את אשתו? אליס לקחה את הכיוון של בעלה לאחר מותו הטראגי ב-1967, יותר רחוק. תקופת האוונגרד ג'אז הרוחני שנפתחה עם היצירה האלוהית A Love Supreme, ונסגרה בסוף הקריירה של ג'ון, נמשכה ע"י אליס, אבל היא לקחה את זה למקום אחר. כשהיא הרעישה, היא עשתה את זה ביג טיים. אבל ברוב הזמן, היא הייתה מאוד מסתורית, מאוד שאנטי באנטי (ממש לא דבר רע אגב), אקסטזה מערפלת חושים מהמזרח שהופכת להזיה פסיכדלית. בהזדמנות הזו, אני אשמח לסקור קצת מהדברים המדהימים שאליס עשתה, ולתת איזה introduction למי שעדיין לא מכיר ולא יודע מה יש מעבר לג'ון, ליצירה של מי שנחשבת בעיניי כאחת המוזיקאיות הגדולות שהג'אז ובכללי המוזיקה אי פעם ידעו - והיא אפילו פעלה באופן שונה, כשהיא כמעט יוצאת מהטריטוריה של הג'אז. רחוק שנות אור מהצליל של צ'רלי פרקר, דיזי גילספי, וגם של בעלה בתקופתו המוקדמת. נטוע יותר אצל ראווי שנקר. אבל לפני זה, ביוגרפיה קצרה.
אז.. באה לפה הרבה?
נולדה ב-1937 בדטרויט כאליס מקלאוד, ניגנה על פסנתר ונחשפה למוזיקה הקלאסית ולג'אז ע"י מורה - באד פאוול האחד והיחיד. היא ניגנה במועדון בלו נוט לתקופה מסוימת, עם הרכבים שונים. בשנות השישים, פגשה את קולטריין שהתאהב בפסנתרנית שהייתה צעירה ממנו בעשור. השניים נישאו ב-1965. שנה זו הייתה שנה משמעותית מאוד לג'ון שגילה את מחוזות הפרי ג'אז והחליט סופית כי זה הכיוון שהוא רוצה ללכת. אחרי הצלחה ענקית עם love supreme שיכלה להבטיח לקולטריין מנוחה על זרי הדפנה, קולטריין שינה כיוון, הוסיף שני נגנים חדשים להרכב המפורסם והמוערך שלו (מקוי טיינר בפסנתר, אלווין ג'ונס בתופים, ג'ימי גאריסון על הבס, כששני החדשים הם פרעה סנדרס על סקסופון וראשיד עלי על התופים). התקופה שנפתחת באחד ה-אלבומים: Meditations גורמת להרבה אנשים (וגם טיינר וג'ונס היו ביניהם) לחשוב שג'ון ירד מהפסים. טיינר וג'ונס הבינו שזהו זה ועזבו. קולטריין מצרף את אליס להרכב, וכך מתחילה התקופה האחרונה בקריירה של קולטריין.
ב-1967, ג'ון נפטר בגיל 40, ואליס שהפכה לאלמנה (ובנוסף גם איבוד אחיה למחצה בתאונת דרכים), צללה עמוק עמוק בתורות המזרח הרחוק ולתרבות ההודית. ובנוסף, אימצה את הנבל, כלי שאף אחד לא חשב להכניס לג'אז והפכה אותו לאחד הכלים המרכזיים במוזיקה שלה. היא אוספת את חברי ההרכב האחרון של טריין ומקליטה אלבומים מצוינים שיצאו תחת Impulse! (לייבל הבית של משפחת קולטריין) שנדבר עליהם עוד מעט, לקראת סוף שנות השבעים, אליס נעלמת מן הציבור, משנה את שמה לטוריאסנגיטנדה, מושפעת עמוקות מגורואים, ומתמסרת לרוחניות. היא חזרה לעניין הציבור כשחזרה להקליט בשנות האלפיים, וב-2007, עזבה את עולמנו בעקבות כשל בנשימה. ועדיין, רוחה שורה על מוזיקאים עד היום, והשפעתה נשארת לעד.
2007. הייתי אז צוציק קטן בכיתה ב' שלא היה לו מושג בכלום. עשר שנים אחרי אני כותב פוסט על האישה המדהימה הזו שעולם המוזיקה היה קצת שונה בלעדיה. המוזיקה ההודית חבה לביטלס וגם לאליס על החדרתה לתוך המערב. כשהביטלס מכניסים את זה בקונטקסט של רוק. אליס מכניסה את זה בתוך ג'אז שלא נשמע כמו ג'אז. זה מערפל, זה מרחף, לפעמים כשצריך זה יכול להיות רועש, הקיצר - אין כמו אליס. אז בואו ונדבר על אלבומים מתחילת הקריירה שלה שכנראה מסמלים בעיניי כולם את השיאים שלה - יצירות מופת אחת אחת, אז בואו נתחיל:
1968 - A Monastic Trio
ב-1968, שנה לאחר מותו של בעלה המפורסם, אוספת אליס את חברי ההרכב האחרון של ג'ון להקלטת אלבום שלה במרץ 1967. פרעה סנדרס על כלי נשיפה, ג'ימי גאריסון על הבס, ראשיד עלי על התופים (וגם בן ריילי), כשהיא על הפסנתר. וכמו שגם נראה בעטיפה, היא מחליטה ללמוד ולנגן על נבל. כלי סופר זניח בג'אז עד אותה תקופה: ככה האישה הזו שברה גבולות. האלבום הזה בעיניי הוא מיוחד מאוד בקטלוג של אליס. מאוד שונה, וקרוב להיות מהאהובים עליי שלה. המוזיקה עדיין לא עמוק בתוך הודו וכל השאנטיות עדיין לא שם. המוזיקה היא אוונגרדית. אבל לא אוונגרד רועש וחסר גבולות. המוזיקה פה מסתורית, מהורהרת, אליס מביאה אקורדים מודאליים חלומיים שכאלה, סנדרס אפילו נשמע מלודי ולא רוצח את הסקסופון כל הזמן כמו שהיה עושה עם מר קולטריין, עלי ממשיך עם התיפוף הכמעט שבטי שלו, אבל יותר שקט, יותר רגוע, קשוב לשאר, והנבל של אליס - פשוט חלום. פתיחה מצוינת לקריירה, לא מושלם וזה מה שיפה בו, מסתורי ולמי שרוצה להבין שג'אז לא צריך להיות אקורדים משתנים בכל תיבה עם סולואי סקסופון וירטואוזים: אז זה יעניין.
Hutington Ashram Monastery - 1969
האלבום הזה הוא עוד שלב בהתפתחות של אליס כאמנית עצמאית, אל עבר פיתוח הצליל הייחודי שלה. יחד עם רון קרטר ועלי, מנגנת השלישייה הזו עוד קטעים מהורהרים, ניסוניים ומסתוריים ברוח האלבום הקודם, עם הנבל שנותן את התחושה הout of here בתוך המוזיקה. כולם נמשכים אל תוך הג'אם, ונכנסים עמוק מאוד לקטע. בעיניי, מדובר באלבום טוב שמעניין לשמוע אותו כדי להבין מה היה לפני האלבומים הגדולים. למי שנכנס למוזיקה של אליס חזק, ורוצה קצת עוד, ישמח לראות מה יש פה כאן.
Ptah, the El Daoud - 1970
או! או! כאן אנחנו מתחילים להתקדם יותר. אחרי שני האלבומים המאוד מעניינים, הסאונד של אליס בעיניי ובעיניי רבים, מתחיל להתגבש. עם פרעה שעדיין נשאר נאמן בהקלטות של אליס, נשמע פה בוגר - עד כמה שזה נשמע לא הגיוני, הוא מנגן כאן אשכרה מלודיה של ממש! והאמת שכן, עד כמה שזה יישמע מוזר, היצירות כאן נשמעות מאוד מובנות. יש כיוון. מבינים לאיפה זה הולך. זה עדיין רחוק ממה שיאפיין את אליס, אבל מדובר באלבום ג'אז ממש טוב. זה עדיין משהו שונה לגמרי, אבל ממש מעניין לשמוע את אליס רגע לפני. מדובר באלבום שיש לו צליל קצת יותר נורמלי ומסורתי, אבל זה לא הופך אותו לפחות טוב. זה אלבום מומלץ שכולל פשוט מוזיקה טובה. לפני שאנחנו נכנסים לכאוס, אז נותנים לנו אווירה רוחנית אבל עדיין לא מרחפת. ככה נשמעים גיבורי הפרי ג'אז בקונטקסט ממש לא חופשי לגמרי וחסר גבולות.
Journey in Satchidananda - 1971
ה-אלבום שלה. הדרך הכי טובה להכיר את האישה הזו. בשלב הזה, אליס צללה סופית לתוך המוזיקה ההודית. וזה די ברור, כי בנוסף להרכב הג'אז של כלי נשיפה, בס, סקסופון, פסנתר (ונבל כמובן) נוסף לתוך ההרכב נגנית טמבורה, כלי הודי קצת כמו סיטאר שהכניס עוד צבע למוזיקה, ואווירה שאנטית שדיברנו עליה כל כך הרבה. וגם נגן עוד באחד מהקטעים(!). זה אלבום מופת בעיניי, ואני לא היחיד שחושב ככה. הג'אז הרוחני ברמה אחרת לגמרי. פשוט... וואו.. רק מלשמוע את הקטע הראשון עם ליין הטמבורה הרפטטיבי ומבינים מה מדובר. אם לא לשמוע את האלבום, אז לפחות רק את קטע הנושא. האלבום הזה בעצם מרכז את כל גדולתה של אליס לתוך 37 דקות. ככה אני הכרתי את אליס (והו זו הייתה אחלה היכרות) אז כל מי שרוצה להכיר את הקוסמוס המוזיקלי/רוחני הקדוש הזה, שיתחיל כאן.
Universal Consciousness - 1971
שנה אחרי Journey השאנטי, מגיע האלבום הזה שעושה בדיוק את ההפך הגמור. הפעם אליס הלכה אפילו יותר רחוק. קצת עוזבים את המחוזות ההודיים אל עבר מוזיקה קלאסית מודרנית אוונגרדית א טונאלית ומה לא? שלא תחשבו, עדיין יש כאן קטעים צ'יליים בטירוף, אבל האלבום הזה בעל סאונד רועש יותר, פרוע יותר, אליס הלכה הפעם באמת על מה שנקרא - FREE jazz. אחד מהגורמים לזה, הוא השימוש שלה באורגן. ורבותיי, האורגן הזה נשמע ממש מחוץ לפלנטה הזו. לאוזניים לא מנוסות אולי צורם, אבל איך קראו לצליל הזה - רינגטוני. זה מחזק את התחושה הפסיכדלית עוד יותר, ומגביר את האווירה הכל כך נועזת (שאני כל כך אוהב באלבום). מי שלא התחבר לצד השאנטי של גברת קולטריין, ואוהב כשעור התוף שלו חווה משהו - ישמח מאוד לשמוע את אליס בוורסיה רוחנית אבל יותר קיצונית, יותר אבסטרקטית, קצת פחות מרחפת (כיוון שהיא חוזרת אליו בהמשך האלבום) - זה המקום.
World Galaxy - 1972
קולטריין לא מפסיקה. ב-1972, מוציאה אלבום נוסף שמיוחד בעיקר בזכות שני הקטעים: הפותח והסוגר. בשניהם, אליס לוקחת קטעים של בעלה שהפכו לסטנדרטים כל כך ידועים ומוכרים שכל ג'אזיסט מפזם לו מתוך שינה או בהליכה ברחוב (My Favorite Things ו-Love Supreme). אליס לוקחת את שני הקטעים האלה למקומות שונים לגמרי. הרבה יותר כאוטיים, יותר רועשים, שרויים בתוך מסע סוער במיוחד של הנפש. וכמה שהמסע הזה שווה את זה. למשך האלבום, מתוגברת אליס בתזמורת מפחידה שחורגת מהטונאליות, ועושה את כל זה למעניין הרבה יותר. אליס לוקחת אותנו לגלקסיה מוזיקלית מסתורית שאי אפשר לדעת מה יש בה. עוד אחת מההברקות שחורגות לגמרי מג'אז כמו שאנחנו מכירים אותו להשפעות אחרות לגמרי.
Lord of Lords - 1973
בהמשך לקו של World Galaxy, גם זה אלבום מאוד לא ג'אזי. אליס שוב פעם הולכת לכיוונים אחרים. הרבה יותר קלאסי מודרני, התזמורת מקבלת נפח גדול כשכל המסע הזה נהיה דרמטי הרבה יותר. באלבום הפרידה שלה מ-Impulse!, מסיימת אליס תקופה בלייבל עם עוד אלבום נפלא ונועז שמציג את חזונה של אחת מהמוחות המבריקים של המוזיקה. אחד הקטעים היותר מעניינים כאן הוא הפרשנות של אליס לקטע מהמאסטרפיס של סטרווינסקי, Firebird. ככה קולטריין מציגה מחווה יפה ומעוררת כבוד להשפעותיה, כשגאונה נותנת פרספקטיבה משלה לגאון אחר.
Illuminations - 1974
האלבום האחרון ברשימה הזו, הוא דווקא שיתוף פעולה ממש מעניין. קולטריין יחד עם עוד אדם רוחני במיוחד, נגן בחסד, ותלמיד רוחני של הקולטריינים: קרלוס סנטנה. בסגנון שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים אצל הגיטריסט, נכנסים השניים אל מוד ממש רוחני. אליס דווקא תרמה רק קטע אחד, וקרלוס לא בדיוק ניגן כמו קרלוס. זהו אחד משיתופי הפעולה המאוד מעניינים האלה, ששני אמנים מעולמות שונים מאוד, אבל לא לגמרי, חוברים ביחד לשיתוף פעולה מעניין במיוחד. זה יוצא ממש מוצלח, די ניסיוני, אבל ממש מעניין. מי שיצפה לשמוע מהסגנון הטוב של סנטנה, יצטרך להפנים כי מדובר פה במשהו שונה לגמרי. גם למאזיני אליס, זה קצת יהיה משהו אחר, אבל האם זה שווה את זה? כן.
אז... כן. זה הניסיון שלי להכיר לכם את העבודה המופלאה של אליס קולטריין. מה שהיא עשתה עוד לא נעשה, ועד כמה היא משפיעה? טוב תשאלו את אחת הלהקות הכי טובות כיום בעיניי, Sun O))), צמד המטאליסטים האוונגרדיים שיצר את אחת המחוות היפות ביותר לאישיות כלשהי אי פעם. הקטע Alice מאלבום המופת של החבר'ה, Dimensions & Monoliths שיצא שנתיים אחרי עזיבתה של קולטריין, מראה את ההשפעה של אחת מהמוחות הכי גדולים שאי פעם היו בג'אז ובמוזיקה. ב-16 דקות שמתפרסות על גבי יצירת נוף סאונד מינימליסטי ודרמטי שאחרי זה מתפתח לאט לאט וחושף את הצליל הקולטרייני עם הנבל הכל כך אליסי, שפשוט עושה מחווה יפה לאגדה הזו, שלא יכלה לבקש יותר טוב מזה.
אז תודה אליס על מוזיקה נפלאה שתמיד יודעת להבריח אותנו למקומות אחרים ושלווים יותר. זו מוזיקה שגם בעוד 20 שנה תיקלט ותשפיע על הרבה מאוד. תודה שקראתם, מקווה שאהבתם, נתראה בפוסט הבא! ואחרי כל הדבר הזה, לכו לשמוע אליס. היא לא אשתו של. היא הרבה יותר מזה. הרבההההה הרבה יותר מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה