לאונרד והאדון

כולנו היינו מוכנים לזה. הוא הודיע על זה מראש, הוא ידע, אנחנו ידענו, ועדיין, נדמה שהעולם יהיה ריק בלי לאונרד כהן. לא בדיוק כמו בואי בתחילת השנה, כהן עזב את העולם כשהוא שלו, מרגיש שלם עם עצמו, עם העובדה שהיו לו חיים נפלאים ושהוא עכשיו נפרד. את כהן התחלתי לגלות בתקופה האחרונה, אבל ככה הוא תפס אותי. יש בו משהו מאוד מושך במוזיקה שלו, בליריקה שלו, באישיות שלו, והעובדה שגיליתי שהוא מת כשאני קם בבוקר, הכתה אותי בעצב. הפוסט הזה לא הולך להיות הספד על האיש, אנשים כבר עשו את זה, הפייסבוק כבר מלא בהם. אני ארצה לתת ניתוח קטן על מה שכנראה הוא השיר האהוב עליי של האיש, מאלבום הבכורה הנפלא שלו, Songs of Leonard Cohen, עם השיר השני, לא בדיוק מפורסם וידוע אבל אני כל כך אבל ממש ממש אוהב, Master Song. זה פוסט שרציתי לכתוב הרבה זמן לכתוב אותו עוד לפני הבשורה, אבל לא ידעתי איך לגשת אליו. הפעם אני אנסה לתת את זווית ההבנה שלי לשיר. אני לא מתיימר לנתח בצורה ספרותית מקצועית אוקספורדית את השיר הזה, אני פשוט אנסה להבין על מה הבן אדם מדבר באחד מהדברים הכי יפים שנכתבו על ידי סינגר-סונגרייטר.

זה פשוט מושלם. כששמעתי אותו לראשונה זה הרגיש לי כמו עוד יהודי גאון: דילן. גם שיר מינימליסטי בטירוף, רצף אקורדים שחוזר על עצמו למשך כמה דקות, אבל בניגוד למוזיקה, המילים מספרות סיפור שלם. אבל כהן הוא אחר. עד כמה שזה הרגיש דילן, זה גם היה שונה. את דילן אני מאוד אוהב ואני חושב שבאמת מגיע לו את הפרס נובל (פליז בואו לא נפתח ויכוח עכשיו על זה). עם השירה האבסטרקטית, אוונגרדית שלו שמושפעת מאוד מדור הביט. אבל כהן הוא אחר. יותר נגיש, יותר מובן, פחות מעורפל, אבל לא לגמרי. תמיד איש של מילים יפות, לא פלא למה הוא עשה את זה, כדי להתחיל עם בנות (חרוז!).

מבחינה מוזיקלית השיר כמו שאמרתי מינימליסטי לגמרי. אותם אקורדים שוב ושוב למשך 6 דקות, אבל כמה שזה חוזר על עצמו, זה פשוט יפייפה. אלה השירים שכשאתה שומע אותם בפעם הראשונה, אתה פשוט חייב לזכור את זה בראש שלך, ללמוד לנגן את זה, לחוות את זה שוב, ושלא יגיע לאיזשהו מהלך אקורדים חדש ושונה כי אז אתה תשכח את אותו רצף שנדלקת עליו, אבל לא אותו סול מינור חוזר שוב, וזה פשוט נפלא. חוץ מזה, לא מדובר פה במשהו מינימליסטי לגמרי. בכל בית, באים פתאום כלי נגינה כל אחד: כלי נשיפה, כלי מיתר, גיטרה חשמלית, האמונד. וזה פשוט אי אפשר לתאר את זה במילים אחרות, יפייפה. עכשיו בואו ננסה להבין על מה מדבר פה לאונרד בשיר היחסית די מעורפל הזה ב9 בתים.

"אני אשיר שיר בשם "שיר האדון". והוא על שילוש. תשאירו את זה למלומדים: זה על שלושה אנשים". - כהן בסשן שלו ב-BBC, 1968



I believe that you heard your master sing
when i was sick in bed
I suppose that he told you everything
that I keep locked in my head
Your master took you travelling
well at least that's what you said
and now do you come back to bring your prisinor 
wine and bread?

יש לנו פה שלושה דמויות. יש לנו את הדובר, המאסטר, ונראה שיש (כמו תמיד) מישהי בסיפור. זה נראה כמו משולש אהבה, הדובר פונה אל אותה מישהי, כשהוא מספר על ההערכה והאהבה שלה למאסטר. על הטיולים שהוא לקח אותה, ובשתי השורות האחרונות, נדמה שכהן מדבר על עצמו כאסיר של האישה. כשהוא שואל אותה אם היא מתכוונת להביא לו יין ולחם. פה אנחנו מבינים שכהן היהודי עוסק בשיר הזה בלא אחר מישו.

You met him at some temple
where they take your clothes at the door
He was a numberless man in a chair
who'd just come back from the war
And you wrap up his tired face in your hair
and he hands you the apple core
Then he touches your lips so suddenly bare
of all the kisses we put on some time before

הבית השני מראה שאין לנו ספק שמדובר בישו עצמו, כשהמישהי הזו היא מריה מגדלנה. הם נפגשו במקדש, לא ברור מאיזו מלחמה האדון חזר, אבל מריה אוהבת את האדון וכמו שנאמר היא מכסה את הפנים העייפות שלו בשערה, והוא מנשק אותה. כהן הדובר יוצר מהסיפור של האמונה הנוצרית, סוג של סיפור אהבה אוטופי בין ישו ומריה. קצת מזכיר לי את הפרשנות שדן בראון נתן לסיפור בספר הגאוני שלו, "צופן דה וינצ'י". עכשיו הערפל מתבהר ממה שהיה בבית הראשון. האדון הוא ישו ומריה היא אותה מישהי שמעריכה ואוהבת אותו. רק הדובר נותר לא ידוע. כנראה מה שמתחולל בתוך מריה, אולי עבד, אולי כהן עצמו. ומכאן, הוא מתחיל לערבב כל מיני רפרסנים בסיפור.

And he gave you a german shepherd to walk
with a collar of leather and nails
and he never once made you explain or talk
about all of the little details
such as who had a word and who had a rock
and who had you through the nails
Now your love is a secret all over the block
and it never stops not even when your master fails

כהן מספר שהאדון נתן רועה גרמני עם קולר עשוי מעור עם קוצים. הרועה הגרמני הוא כנראה אזכור לשואה, לנאציזם, כהן מערבב את הסיפור הדתי עם העבר של עמו שלו. אבל שניהם מתקשרים וישו עצמו היה יהודי בחייו ובמותו. לא צריך להיות גאון כדי להבין שאותם nails הם בעצם המסמרים שישו מוסמר אליהם כשלצבו אותו. הרועה הגרמני הוא אלגוריה לנאצים ואם נהיה יותר ספציפיים, לרומאים. זה נדמה שבשיר כהן מספר למריה על ישו כמת. הוא מדבר על האדון בלשון עבר, על זה שהוא אף פעם לא הסביר על הפרטים הקטנים, ועכשיו אהבתם של ישו ומריה היא סוד שאף אחד לא יודע עליו גם אחרי שהאדון נכשל, שזה בעיקרון הדרך של כהן להגיד על מותו של ישו.

And he took you up in his aeroplane
which he flew without any hands
and you cruised above the ribbons of rain
that drove the crowd from the stands
Then he killed the lights in a lonely lane
and an ape with angel glands
erased the final wisps of pain
with the music of rubber bands

פה זה נראה כמו סצנה שישו מראה למריה מה הוא יכול לעשות, כמו שתואר בבית הראשון (he took you travelling), ישו מראה את כוחותיו שכהן כותב בדרכים שונות: להטיס מטוס בלי ידיים, להוריד גשם, ומהו הape with angel glands? מסתבר שזה איזשהו משקה קוקטיילי שהומצא בשנות ה-20, והאמינו בעבר שיש לו סגולות רפואיות (כן...) שמחקו את הכאב.

And now i hear your master sing
you kneel from him to come
His body is a golden string
that your body is hanging from
His body is a golden string
my body has grown numb
Oh now you hear your master sing
your shirt is all undone

המיתר הזהוב הזה שכהן מדבר עליו הוא בעצם רפרנס לביטוי חרב דמוקלס. אותו סיפור מיתולוגי על דמקולס שקיבל את העושר וחיי המלך שרצה אבל כשראה שיש מעליו חרב עם מיתר זהוב הוא חזר בו ורצה לחזור לחייו הקודמים. יכול להיות שכהן מציג את ישו כאחד שלא רצה את חיי המשיח האהוב והנערץ. הוא משווה את גופו של ישו לחרב כשגופה של מריה משמש כמתלה לחרב. זו מין הקדמה לשני הבתים הבאים שהולכים לספר על חייהם המשותפים של השניים.

And will you kneel beside this bed
that we polished long ago
before your master chose instead
to make my bed of snow
Your eyes are wild and your knuckles are red
and you're speaking far too low
No I can't make out what your master said
before he made you go

Then I think you're playing far too rough
for a lady who's been to the moon
I've lain by this window long enough
to get used to an empty room
And your love is some dust in an old man's cough
who is tapping his foot to a tune
and your thighs are a ruin, you want to much
let's say you came back some time too soon

Eyes are wild, a lady who's been to the moon כל אלה מתארים את חיי המין של השניים (ירכיים הרוסות כמו שהוא מתאר). כהן מספר על כך ולאחר מכן כשהאדון כבר איננו. הוא מספר למריה על התרגלות לחדר ריק, ומשתמש במטאפורה לתאר את אהבתם. היא כבר נוסטלגית, האדון כאמור איננו ועכשיו האהבה של מריה היא פשוט אבק בשיעול של זקן שמקשיב ודופק עם רגלו לצלילי המוזיקה. האהבה של השניים היא ישנה, שייכת לעבר. אנחנו מגיעים לסוף השיר ולפי מה שאני מבין (מנסה להבין) יש פה טוויסט שמשנה את הכל שאנחנו הולכים לקרוא עכשיו.

I loved your master perfectly
I taught him all that he knew
He was starving in some deep mystery
like a man who is sure what is true
And i sent you to him with my gurantee
I could teach him something new
and I taught him how you would long from me
no matter what you said no matter what you'd do

I believe that you heard your master sing
when i was sick in bed
I suppose that he told you everything
that I keep locked in my head
Your master took you travelling
well at least that's what you said
and now do you come back to bring your prisinor 
wine and bread?

הדובר פונה על מריה ומספר לה שהוא אהב את אדונה ולימד אותו כל מה שידע. יכול להיות שהדובר הוא למעשה אלוהים? הוא אומר לה כי הוא אמר לאדונה כי הוא לימד אותו שלא משנה מה תעשה או תאמר מריה, היא תמיד תשתוקק אליו. האל. לא משנה כמה אהבה את אדונה. האדון הוא תלמידו של האב. וככה כהן מסיים את השיר בצורה מעגלית, עם אותו בית שפתח אותו. אבל הפעם בין ההתחלה לסוף אנחנו מבינים את הסיפור ואותו בית ראשון כבר לא מעורפל לנו יותר. זה לא משולש אהבה, אלה מריה, ישו ואלוהים. אבל האם מדובר במין משולש אהבה כשאלוהים אומר לאדון כי לא משנה מה יהיה, מריה תמיד תשתוקק אליו? ומי האסיר? האם זה גם אלוהים שלובש צורה אנושית ומדבר על עצמו בגוף שלישי כדי שמריה תביא לו יין ולחם? אלה דברים שכנראה לאונרד השאיר את זה מעורפל וכמו שהוא אמר בסשן המצוטט: Leave it for the scholars.

אז כן, זה מה שניסיתי להבין משירו האהוב עליי של הכהן הגדול. הלחן שלו גרם לי לרצות על מה הוא מדבר בדיוק? זה רק מראה על הכישרון של כהן כמשורר. לא פלא למה הוא התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 32. כמו דילן, הוא רצה להביא את שיריו מהספרים אל הקהל הרחב. וממשורר למעין טרובדור מודרני. כהן מתעסק בדתות, לוקח את הנצרות מערבב אותה עם אחד הרגעים החשוכים בהיסטוריה של העם היהודי, הוא עוסק בישו כבן אדם לבין שליח האל והאדון. בין "סוזן" שגם הוא מדבר על האדון, לבין הבלדה המקסימה Winter Lady, כהן תוקע תוכן כבד ומעורפל בהתחלה בשיר הכי יפה שלו בעיניי.

אז במילותיך שלך, ואני לא מאמין שעכשיו זה יהפוך לשגרה: So Long, Leonard. תודה על המילים, השירים, תודה על הכל. אני עכשיו בתהליך גילוי של היצירה המדהימה שלך. תודה על הכל. מקווים שהגעת ממקום אפל יותר למקום מואר.

עם קצת עזרה מהניתוח של ג'ודית' פיצג'רלד מומלץ לקרוא, נתן לי הבנה על השיר.