הנקטר במיתולוגיה היוונית, היה משקה האלים, אשר בעצם שמר אותם כבני אלמוות. נקטר היא גם להקה שקמה לה אי שם בשנות השבעים העליזות. הלהקה הבריטית הזו, הוקמה בכלל בהמבורג בגרמניה, ושם למעשה התבססה במהלך הקריירה שלה. נקטר זכו להצלחה בארה"ב ובגרמניה, אך משום מה, אף פעם לא הצליחו במולדתם. הלהקה התחילה בעידן הפוסט פסיכדלי של שנת 1969, כשהם משלבים משתלבים בסצנה בסגנון הרוק המתקדם שלהם בשילוב עם ספייס רוק והארד רוק.
מבין מעריציה ה"סלבים" של הלהקה ניתן לציין את איירון מיידן שעשו קאבר בשנת 1984 לשירם King of Twilight מאלבומם המצוין משנת 1972, A Tab in the Ocean, שעליו נדבר כאן.
הצוות: רוי אלבירטון (גיטרה, שירה), אלן פרימן (קלידים), רון הודן (תופים), דרק מור שנודע כ"מו" (בס), ומיק ברוקט. מה הוא עשה בדיוק. לא בדיוק בפן המוזיקלי, הוא התעסק בפן הויזואלי, כל מה שנוגע לתאורה בבמה. ברוקט גרם להופעות של נקטר, להיראות כטריפ פסיכדלי עם מופע אורות מרהיב, כבר היה לו ניסיון עם פינק פלויד, והיה לחבר להקה לכל דבר.
נקטר שמאחוריהם כבר אלבום בכורה מצוין, Journey to the Center of the Eye שיצא ב-1971, נכנסה הלהקה לאולפני ההקלטות Dierks בגרמניה, והוציאה את אחד מאלבומיה הטובים ביותר. זהו האלבום איתו הכרתי את הלהקה הנהדרת הזו, ואלה מכם שלא שמעו מוזמנים לחפש על ההרכב הזה, ולהבין על מה אני מדבר.
עם הזמן, הלהקה הוציאה מספר של אלבומים מופתיים כמו Remember the Future שיצא כמה שנים מאוחר יותר. A Tab in the Ocean היה צעד אחד קרוב יותר אל הרוק הפרוגרסיבי. והסיבה שטמונה בכך, היא יצירת הנושא המדהימה שפותחת את האלבום ותופסת את כל צדו הראשון.
בחירה מצוינת הייתה לבחור לשבץ את האפוס בן ה-17 דקות בתחילת האלבום. כל שאר הקטעים הם שירי הארד רוק נחמדים שנולדו מכמה ג'ימג'ומים. ובכל מקרה, זה האפוס שעושה את האלבום הזה לדעתי.
מתחיל מתוך האפלה, בקטע פסיכדלי שלא נופל מאלה של פינק פלויד. קשה לזכור ולהבין אותו בשמיעה הראשונה. אבל אפשר להבין כבר שמשהו טוב הולך כאן. שורשיו של הקטע הם עוד מלפני שנתיים בשיר שנכתב ע"י אלבירטון (Falling) ומאז, עבר שינויים ותהליכים רבים. הליריקה הפואטית והאניגמטית של היצירה נכתבה בחדרי המלון, ע"י רוי, ברוקט ומו. התוצאה היא אפוס הארד פרוג מצוין, שיכול לתפוס את סקרנותו של המאזין. הקטע מורכב, ומשנה מצבים ומקצבים, אך בו זמנית גם קצבי ומתוגבר בדיסטורשן עוצמתי. מהפתיחה הפסיכדלית עד לסוף של צלילי האוקיינוס, מגיעה נקטר להישג מרשים, שכיף כל כך לשמוע שוב ושוב.
הצד השני של האלבום, כפי שציינתי הוא אוסף של שירי הארד רוק נחמדים, שמתאימים לסיום, אבל לא מרשימים כמו האפוס הפותח. הקטעים Desolation Valley ו-Waves שהופכים ליצירה אחת, נולדו כתוצאה מג'אם של הלהקה, שבאותה תקופה נוגן במקצב של 5/4, בהשפעת דייב ברובק בקטעו האלמותי, Take Five. מאז, עבר שינויים רבים וגם בשם (Porcelain Valley, Acorn Valley). ויצא כקטע ג'אז רוק עם הארד רוק עוצמתי, בפיל הפסיכדלי הטריפי, אחלה קטע.
הקטע, Crying in the Dark כאמור, גם הוא נולד מג'אם אינסטרומנטלי ארוך עוד משנת 1971. הוא נודע בשם D jam, ומצא את דרכו לאלבום עם טקסט שנכתב. הקטע הוא מקום מצוין של חברי הלהקה לבטא את עצמם בסולואים, וזה נשמע מלא חיים.
הקטע האחרון King of Twilight, הוא דרך מצוינת לסיים את האלבום. טקסט מנותק מן המציאות, לחן הארד רוקי קליט עם קצת תיחכום, ושיתוף פעולה ווקאלי מצוין. הקטע פשוט נותן את הדרייב מתחילתו, ועד סיומו הפתאומי. אם יורשה להגיד, הייתי אומר שהקאבר של מיידן שיצא 12 שנים מאוחר יותר, מכניס יותר חיים עם שירתו העוצמתית של דיקינסון, אך זו רק דעתי.
לסיכום, "תו באוקיינוס" הוא אלבום רוק סבנטיז נהדר. הוא מומלץ לחובבי הרוק וינטג' שביניכם, וחובבי הפרוג רוק והרוק הכבד. האלבום נפתח בצורה מדהימה, וממשיך לכמה שירים חמודים עד סופו. כשיצא, הגיע למקום ה-144 בארה"ב, שם השיגו מוניטין בנוסף לגרמניה, אך לא במולדתם. מאז, הוציאה הלהקה מספר אלבומים נפלאים גדולים יותר, אבל מדובר כאן באחלה אלבום שמתאים להיכרות עם הלהקה הזו. עוד קטע בעל רעיון דומה לשיר הנושא We Are the Oceans לא מצא את דרכו לאלבום, בשל מגבלות הטכנולוגיה באותם זמנים. הקטע מעולם לא יצא, ויכול שאולי האלבום היה אפילו יותר גדול ממה שהוא ידוע כיום. אבל בכל מקרה, למה להיות קטנוניים. נקטר הביאו פה אלבום רוק ראוי להאזנה פשוט לצלול לאוקיינוס הצלילים ולשמוע.
נקטר - A Tab in the Ocean
הצוות: רוי אלבירטון (גיטרה, שירה), אלן פרימן (קלידים), רון הודן (תופים), דרק מור שנודע כ"מו" (בס), ומיק ברוקט. מה הוא עשה בדיוק. לא בדיוק בפן המוזיקלי, הוא התעסק בפן הויזואלי, כל מה שנוגע לתאורה בבמה. ברוקט גרם להופעות של נקטר, להיראות כטריפ פסיכדלי עם מופע אורות מרהיב, כבר היה לו ניסיון עם פינק פלויד, והיה לחבר להקה לכל דבר.
נקטר שמאחוריהם כבר אלבום בכורה מצוין, Journey to the Center of the Eye שיצא ב-1971, נכנסה הלהקה לאולפני ההקלטות Dierks בגרמניה, והוציאה את אחד מאלבומיה הטובים ביותר. זהו האלבום איתו הכרתי את הלהקה הנהדרת הזו, ואלה מכם שלא שמעו מוזמנים לחפש על ההרכב הזה, ולהבין על מה אני מדבר.
עם הזמן, הלהקה הוציאה מספר של אלבומים מופתיים כמו Remember the Future שיצא כמה שנים מאוחר יותר. A Tab in the Ocean היה צעד אחד קרוב יותר אל הרוק הפרוגרסיבי. והסיבה שטמונה בכך, היא יצירת הנושא המדהימה שפותחת את האלבום ותופסת את כל צדו הראשון.
בחירה מצוינת הייתה לבחור לשבץ את האפוס בן ה-17 דקות בתחילת האלבום. כל שאר הקטעים הם שירי הארד רוק נחמדים שנולדו מכמה ג'ימג'ומים. ובכל מקרה, זה האפוס שעושה את האלבום הזה לדעתי.
מתחיל מתוך האפלה, בקטע פסיכדלי שלא נופל מאלה של פינק פלויד. קשה לזכור ולהבין אותו בשמיעה הראשונה. אבל אפשר להבין כבר שמשהו טוב הולך כאן. שורשיו של הקטע הם עוד מלפני שנתיים בשיר שנכתב ע"י אלבירטון (Falling) ומאז, עבר שינויים ותהליכים רבים. הליריקה הפואטית והאניגמטית של היצירה נכתבה בחדרי המלון, ע"י רוי, ברוקט ומו. התוצאה היא אפוס הארד פרוג מצוין, שיכול לתפוס את סקרנותו של המאזין. הקטע מורכב, ומשנה מצבים ומקצבים, אך בו זמנית גם קצבי ומתוגבר בדיסטורשן עוצמתי. מהפתיחה הפסיכדלית עד לסוף של צלילי האוקיינוס, מגיעה נקטר להישג מרשים, שכיף כל כך לשמוע שוב ושוב.
הצד השני של האלבום, כפי שציינתי הוא אוסף של שירי הארד רוק נחמדים, שמתאימים לסיום, אבל לא מרשימים כמו האפוס הפותח. הקטעים Desolation Valley ו-Waves שהופכים ליצירה אחת, נולדו כתוצאה מג'אם של הלהקה, שבאותה תקופה נוגן במקצב של 5/4, בהשפעת דייב ברובק בקטעו האלמותי, Take Five. מאז, עבר שינויים רבים וגם בשם (Porcelain Valley, Acorn Valley). ויצא כקטע ג'אז רוק עם הארד רוק עוצמתי, בפיל הפסיכדלי הטריפי, אחלה קטע.
הקטע, Crying in the Dark כאמור, גם הוא נולד מג'אם אינסטרומנטלי ארוך עוד משנת 1971. הוא נודע בשם D jam, ומצא את דרכו לאלבום עם טקסט שנכתב. הקטע הוא מקום מצוין של חברי הלהקה לבטא את עצמם בסולואים, וזה נשמע מלא חיים.
הקטע האחרון King of Twilight, הוא דרך מצוינת לסיים את האלבום. טקסט מנותק מן המציאות, לחן הארד רוקי קליט עם קצת תיחכום, ושיתוף פעולה ווקאלי מצוין. הקטע פשוט נותן את הדרייב מתחילתו, ועד סיומו הפתאומי. אם יורשה להגיד, הייתי אומר שהקאבר של מיידן שיצא 12 שנים מאוחר יותר, מכניס יותר חיים עם שירתו העוצמתית של דיקינסון, אך זו רק דעתי.
לסיכום, "תו באוקיינוס" הוא אלבום רוק סבנטיז נהדר. הוא מומלץ לחובבי הרוק וינטג' שביניכם, וחובבי הפרוג רוק והרוק הכבד. האלבום נפתח בצורה מדהימה, וממשיך לכמה שירים חמודים עד סופו. כשיצא, הגיע למקום ה-144 בארה"ב, שם השיגו מוניטין בנוסף לגרמניה, אך לא במולדתם. מאז, הוציאה הלהקה מספר אלבומים נפלאים גדולים יותר, אבל מדובר כאן באחלה אלבום שמתאים להיכרות עם הלהקה הזו. עוד קטע בעל רעיון דומה לשיר הנושא We Are the Oceans לא מצא את דרכו לאלבום, בשל מגבלות הטכנולוגיה באותם זמנים. הקטע מעולם לא יצא, ויכול שאולי האלבום היה אפילו יותר גדול ממה שהוא ידוע כיום. אבל בכל מקרה, למה להיות קטנוניים. נקטר הביאו פה אלבום רוק ראוי להאזנה פשוט לצלול לאוקיינוס הצלילים ולשמוע.
נקטר - A Tab in the Ocean
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה