הנה מגיעה לה עוד שנה שבה וודי אלן מוציא סרט חדש המבקרים והמעריצים נחלקים לשתי מחנות: אוהבים ושונאים. "גלגל ענק" כבר מלא באינספור ביקורות ונראה שהבמאי האגדי ממשיך לשגשג על אף ההזדקנות, ההאשמות והמבקרים הלא כל כך אמפתיים. מה לי יש להגיד לגבי זה? לא הרבה. פייר, ממה שראיתי, אני לא משתגע בכלל מהסרטים שלו שבאו אחרי "אנני". זוכר שצפיתי ב"מנהטן" ופשוט רוב הזמן לא הייתה לי את ההתלהבות. זה הרגיש שוודי קצת החזיק מעצמו יותר מדי שם. אולי אני לא מת על סרטים מדכאים, אבל מהרגע שאלן חשב שהוא איזה אינגמר ברגמן, היה הרגע שאיבדתי אותו. נכון, היו סרטים נהדרים כמו "זליג". אבל רוב הזמן, אני לא מוצא את עצמי מתחבר לדברים האלה. ברור אני מהאלה שחושבים שוודי עשה את זה ביג טיים בסבנטיז. כמו שאמרתי, השילוב בין האינטלקטואליות הבכיינית ניו יורקרית של אלן להומור על כל סוגיו, יצר יצירות אמנות גדולות שכל מי ש"מאונן שכלית" כמו שאמר אלן ב"רומן שלי עם אנני", חייב לעצמו את הסרטים האלה.
"גלגל ענק" לפחות עד הסרט הבא שכנראה יגרום לפרובוקציות, הוא הזדמנות נהדרת לרכב על ההייפ, כי וואלה משעמם לי. אבל חוץ מזה, כשהייתי מסתכל וקורא את הדברים שנכתבו על וודי בעברית, הרבה שבחים על הסרטים שלו. בדירוגי הסרטים שלו, בביוגרפיות עליו מהללים את הסרטים הגדולים: "בננות", "ישנוני", "אנני" והרשימה נמשכת. אבל הדבר שהכי צרם לי בכל הכתבות והרשימות שראיתי, זה שאף אחד לא התמקד במה שאני חושב שהוא הסרט הכי טוב שאלן יצר בכל הקריירה הארוכה שלו שמתפרשת כבר למעלה מ-50 שנה. סרט שצריך לקבל הרבה, אבל הרבה יותר ממה שמדברים עליו בדרך כלל. סרט שמאז שצפיתי בו, לא הפסקתי לדבר כמו ילדה קטנה על הגדולה של אלן. ב-1975, הסרט "אהבה ומלחמה" יצא לאקרנים. 42 שנה לאחר מכן, צפיתי בסרט ככה לפני פורים וחשבתי ש"אנני" היה הדבר הטוב ביותר שראיתי בזמן האחרון, אבל אז הגיע בוריס גרושנקו והביא את העלילה האותנטית שהתרחשה במאה ה-19, אבל גם שם, אלן הכניס את האינטלקטואל הבכיין לתוך המציאות הרוסית בתקופת נפוליאון, לקח את דוסטויבסקי, את טולסטי, את אייזנשטיין מכבד אותם ובו זמנית צוחק עליהם, מראה שכל הדרמה ההירואית שעיטרה סיפורי גבורה רבים בהיסטוריה האנושית היא מגוחכת לא פחות מחלקים מסוימים בניו ג'רזי.
"אהבה ומלחמה" אבל אם בא לכם לצאת ממש מדויקים אז "אהבה ומוות" כמו שנקרא באנגלית, הוא נקודת המעבר בין "ישנוני" ל"רומן שלי עם אנני". כל שלושת הסרטים האלה מציגים רעיונות שונים, העלילות מתרחשות בתקופות שונות (האחד בעתיד, השני בעבר והשלישי בהווה), אבל הכל מתבצע באותה המסגרת הוודי אלנית. שלושת הסרטים האלה באו אליי כמו פצצה ביום בהיר, אחרי הרבה מאוד זמן מלא שעמום כי לא מצאתי הומור עם מחשבה מאז מונטי פייתון. וכן. זה וודי. באחד הראיונות שנתן הוא אמר כי הוא אוהב יותר דרמות מאשר קומדיות, כי דרמה קורעת אותך לשניים וקומדיה מוציאה אותך חייכן, קליל ובלי מחשבות. אבל סליחה אדון אלן, פה אתה טועה. האיש יצר קומדיות שהיו הרבה יותר מקומדיות, הן הוציאו אותך עם מחשבות פילוסופיות שונות על הדברים הכי טיפשיים וקטנים עד לנושאים חשובים שעד היום סובבים אותנו: שלטונות טוטליטריים, מערכות יחסים, סקס, מוות והיקום המתפשט.
עלילה בחצי פסקה. אלן מגלם את בוריס דימיטרוביץ' גרושנקו, יליד רוסיה בתקופת נפוליאון שמאוהב בבת דודה (מדרגה שנייה) שלו סוניה (דיאן קיטון בתפקיד הכי טוב שלה בסרטים של אלן) נאלץ לצאת למלחמה נגד הצרפתים, על אף העובדה שהוא פציפיסט (וגם די פחדן). במהלך הסרט, גרושנקו שרוי במחשבות על המוות, תוהה לגבי אהבה וכל זה במבט הומוריסטי-ציני שמי שמכיר את וודי, לא יכול שלא לצחוק גם אחרי 4 פעמים של צפייה. אלן בזמנו, החשיב את הסרט למצחיק ביותר שלו באותו זמן. וזה נכון גם להיום, על אף הקשיים הבלתי נסבלים. הסרט (למרבה האירוניה), צולם בצרפת וגם בהונגריה, רחוק מהקומפורט זון של אלן, ניו יורק. והתוצאה מאחורי הקלעים: חגיגה. לא מספיק שהרבה מהצוות לא הסתדר אחד עם השני ובעיקר עם אלן, יחד עם כל זה, אלן התמודד עם הרבה מאוד כיף: מזג אוויר קשה, הרעלת מזון, פגיעות פיזיות ושאר ירקות. הרבה אומרים שיצירות אמנות גדולות לא יוצאות כשהחיים דבש. טוב... הסרט הזה מצדיק את זה. כי הכל עבד שם.
הנופים הפסטורליים והמבנים העתיקים שהתאימו לאווירה של הסרט. שתי הדמויות הראשיות שמהוות קונטרה אחת לשנייה ואלן וקיטון עושים את זה נהדר. קיטון שבסרט הקודם והעתידי שיחקה דמויות שהוצגו כדי שטוחות, סוף סוף מקבלת את סוניה, דמות הרבה יותר עמוקה ועם זאת מהווה קונטרה לפחדנות של בוריס עם ייצוג כל העניין של ההילולה של גיבורי מלחמה, דת ומוסריות. הפסקול הנהדר של פרוקופייב, גדול מלחיני רוסיה שאולי קצת הפך את אלן לסוג של קובריק עם השימוש ביצירות קיימות בסרטים, מה שנתן לזה משמעות שונה לגמרי. ברמה הטכנית, אפשר להגיד, אין תלונות. לצוות כנראה יש הרבה, אבל אנחנו הצופים, באבוע בוע זכינו. ומה עוד יצא לנו מזה? הרבה תובנות שונות, כי הסרט הזה, הוא סאטירה מבריקה שרלוונטית גם להיום.
לא פחות מ"בננות", "אהבה ומלחמה" ביקר, לעג וצחק על פולחן גיבורי המלחמה, על היציאות למלחמות על שטויות של כובשים, על הדת והשאלה לקיום האלוהים, כל אלה הופיעו ומופיעים פה אצל אלן, אבל בו בזמן שאנחנו חשבנו, גם צחקנו. די הרבה. אם זה היה הספלסטיק, או ההומור הניו יורקרי-ציני הרגיל של אלן, או כשהבמאי מחליט לעשות פרודיה על כל גדולי הספרות הרוסית וגם על גיבורו הגדול ברגמן. הכל מתאחד לאחד הסרטים הכי טובים שתראו אי פעם. אחרי כל הצחוקים שבפאשלות שקורות משטויות ולפני שאלן ישקע עמוק עמוק בתוך התסכול האישי שלו ויתחיל להתעמק בנושאים שדיבר עליהם בצורה יותר רצינית, יצא מנצח בסרט הזה שלא מוערך מספיק. אולי יגידו שהוא אולי לא כזה רציני, ושהוא מיועד לקהל שלא רוצה לחשוב הרבה, אבל עם כל הכבוד. יש מחשבה והרבה. לא פחות מ"אנני".
ומלבד כל זה, כמו שאלן תמיד ידע לעשות, הוא יצר אווירה. והוא הכניס אותנו אליה טוב טוב. עם הפסקול, השחקנים, עם הרפרנסים ועם כל המיתוסים הגבריים שעליהם אלן היטיב כל כך לתקוף מכל הצדדים ולעשות roast יפה יפה באמצעות הפאנצ'ים שלו. וזה לא רק ברוסיה, אם זה באמריקה, או אצלנו עם הנכונות להילחם שכל עם מהלל למען מטרה מסוימת, אלן האינדיבידואליסט שואל "למה?" והלמה הזה מתבטא בכל ה81 דקות שבהן הגענו מנקודה אחת לנקודה אחרת באופן די ברור. בניגוד ל"בננות", שבשלב מסוים לא הצלחת להבין איך הגעת מקטע אחד לאחר, אלן הפיק את הלקחים ויצר סרט לינארי (אחרי זה הוא יפציץ בגאונות שבחוסר לינאריות ב"אנני"), אחיד שאם אוסיף עוד מילה אחת, הפכתי רשמית לfangirl טיפוסי.
אז ברגע הזה אשתוק. ואתן לוודי לדבר. רק תתכוננו, זו לא קומדיה כזו פשוטה. יחד עם "אנני", יחד עם סרטים של מונטי פייתון וה"ביג לבובסקי", "אהבה ומלחמה" צריך להיות שם למעלה יחד עם כל החבר'ה האלה עם היכולת שלו לשים מראה לפני בני האדם הפטריוטים והמיליטנטיים ומראה את הפרצוף האמיתי שלהם. אבל חוץ מכל הקשקושים האינטלקטואליים האלה, כמו שאני אומר על הרבה דברים טובים, זה פשוט סרט כיפי. אבל ממש כיף לצפות. עם כל הפילוסופיה שבדבר, אל תשכחו לצחוק ילדים. ואני, שפשוט יצאתי לא הכי מקצועי בעולם בפוסט הזה, פשוט אגיד נתראה בפעם הבאה, אני כנראה אלך לצפות בסרט עוד פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה